במהלך המלחמה הוקמו מסגרות חינוכיות מהירות וכן נקלטו באופן זמני תלמידים שפונו מביתם בבתי ספר קיימים. מרכזים אלו פועלים למשכי זמן משתנים, ומתקיימים בהם שני אופנים של סיומים ופרידות:
1. עזיבה "בטפטופים" של תלמידים ואנשי צוות, החוזרים לביתם או עוברים למסגרת זמנית אחרת.
2. פיזור כלל התלמידים והצוות עם סגירת המרכז וסיום פעולתו, עקב חזרת המשפחות לביתן או מעבר לפתרון זמני אחר.
בשני סוגי הסיום הללו ראוי לקיים תהליכי פרידה נכונים ובריאים, כיוון שמדובר באוכלוסייה שחוותה טראומה, שנקרעה מביתה ללא פרידה מסודרת ותוך קטיעה של רצף החיים, ושחוותה סוגים שונים של אובדן.
טיפול מושכל ורגיש בשלבי הפרידה יכול לסייע במשאבי הנפש והחוסן הנדרשים להתמודדות עם הסיום, הפרידה והמעבר, לעצב באופן בונה את המשך דרכם של התלמידים, התלמידות ואנשי צוות, ו"למלא את המצברים" שלהם בכוחות לקראת ההתמודדות בהמשך.
הכלי מציע עקרונות חשובים להתנהלות נכונה ובריאה סביב תהליכי הסיום והפרידה, ולצידם דוגמאות לפעולות ולכלים שאפשר ליישם.