נפרדים מרחוק - סיום שנה ופרידה בשגרה ובזמן מלחמה
|
| סוף שנת הלימודים הוא רגע מנהיגותי רב־עוצמה, המאפשר למנהלים ולצוותים לקיים תהליך מוסדי של פרידה משמעותית, גם ללא שהות פיזית בבית-הספר. סיום מובנה ומודע בתקופה של אי-ודאות ביטחונית מבסס חוויית שייכות וזהות חינוכית-אישית, ומשמש עוגן יציב בתקופה סוערת |
הפרידה היא תהליך. לא רגע בודד
פרידה מאפשרת למנהל ולצוותו לעצור, להוקיר את העשייה החינוכית של השנה ולחזק את תחושת השייכות והגאווה בקהילה הבית-ספרית. בתקופה רוויית טראומה ואי-וודאות ביטחונית, לתהליך זה נוסף ממד חיוני: הוא יוצר מרחב בטוח להנכיח גם רגשות קשים: עייפות, תסכול, דאגה – ולא לדחוק אותם לשוליים. פרק הזמן המובנה לעיבוד מאפשר לפרט את ההצלחות, לזהות מעגלים שהושלמו, לסמן יעדים שנותרו פתוחים, וגם לבטא תחושות וחששות. ההשהיה הזו יוצרת "חוויית שובע": תחושה שמסיימים שנה מתוך הכרה מלאה במה שהושג ובמה שנחווה, חיובי ושלילי כאחד. כך נניח יסודות יציבים לשנה הבאה, נחזק את הזהות החינוכית-אישית של כל אחד מאנשי הצוות, ונשאיר אותם בתחושת השלמה ומסוגלות, סיפוק אמיתי ממה שכבר נעשה והבנה, אפילו חלקית, כיצד להמשיך, גם אם המציאות עודנה מטלטלת
|
"מלכודות פרידה" - ממה להימנע
|
הכחשה: הצורך להכחיש ולהתעלם מהסיום. אמירות בסגנון ”יום אחד עוד נפגש, איננו נפרדים באמת“ מטשטשות את עצם הסיום. הסיכון הוא בהשארת חלל פתוח ללא סגירת מעגל, מה שיוצר ערפול, בלבול ופוגע בתחושת השייכות.
הימלטות: פרידה חפוזה בלי סיכום, מילות פרידה או טקס סיום, משאירה את אנשי הצוות בתחושה שלא ראו ולא העריכו אותם ומחלישה את המחויבות הארגונית. הגזמה: הצגת השנה כ-"הכול היה מושלם", כאילו לא היו רגעים קשים ואין באמת מה לעבד. מצד שני, יש שיגזימו לצד השני: אמירות כמו "כל השנה הייתה מבוזבזת" או "שום דבר לא עבד". תגובות כאלו מבטאות חוסר נכונות לקבל את הפרידה. הן יוצרות ירידה באמון, ומולידות ציניות כלפי הארגון והנהגתו.
(התיאוריות התומכות מוצגות בהמשך המידעון)
|
|
|
|
|
עקרונות, שלבים ויישומים בפרידה מיטבית
|
|
|
|
|
”...לא יָּפֵטר אָדם מֲחֵברֹו לא מּתֹוְך ִׂשיָחה,ולא מּתֹוְך ְׂשחֹוק,ולא מּתֹוְך קּלות ראׁש, ולא מּתֹוְך דָבִרים בֵטִלים, אָּלא מּתֹוְך דַבר הָלָכה ...“
(ברכות, ל"א, א)
”... ֶׁשִּמּתֹוְך כְך זֹוְכֵרהו.“
(ברכות, ה, י"ב)
|
|
|
|
|
|
|
הנכחת הפרידה
פרידה היא תהליך מוגדר, בעל משמעות ארגונית ולא כדאי שיתרחש ”על הדרך“. זאת כדי ליצור סיום מכבד וגשר לקשר עם משמעות
|
|
|
סיכום העשיה
יצירת תהליך רפלקטיבי, ממוקד ראיות, המסכם שנת לימודית חריגה בצל מלחמה וממקם את הקשיים בתוך נרטיב מקצועי קוהרנטי
|
|
|
טקס מלכדטקס קצר, רווי סמליות, אינטראקטיבי, המכיר במאמץ של העבודה במשך כל השנה ובשיא המלחמה. לשימושכם הצעות. |
|
| |
|
|
|
פרידה אמיתית מעוגנת בהדדיות: הכרה במאמץ ובערך שכל אחד הביא, מהמנהל ועד אחרון אנשי הצוות. בתקופת מלחמה, כשהמציאות מסביב מייצרת תחושת חוסר־אונים ואי־שוויון חיצוני, הדדיות פנימית מאזנת את המערכת ומחזירה לכל פרט תחושת ערך וסוכנות (AGENCY). היא מתבטאת בכך שהכרת התודה זורמת בכיוון דו-סטרי: המנהל אינו רק מעניק הוקרה אלא גם מקבל אותה; המורים אינם רק מקבלים הכוונה אלא גם מחזירים משוב ותמיכה. כאשר כל המעגלים משתתפים בחילופי הערכה וסגירת מעגלים רגשיים, נוצר מרחב של הוגנות וכבוד שמחזק את החוסן הקולקטיבי, מזכיר לכולם שהם חלק מצוות אחד, ומכין קרקע בטוחה לחזרה משותפת לשגרה, גם אם זו תיעשה בצל אתגרים ביטחוניים מתמשכים.
|
|
|
|
| |
