ביקשנו מסוניה לשתף אותנו במשמעות של להיות נציגה בחוג. איך מתחילות? מה בכלל עושיםות בועד החוגי? ואיך זה נראה בתקופת הקורונה? 

כיצד הגעתי לנציגות החוג?
בתחילת לימודי באוניברסיטה הצבתי לעצמי מטרות ברורות – הצלחה לימודית, פיתוח מחשבתי והכרת חברים חדשים. ללא תכנון מקדים החלטתי להשתתף בפגישת וועד חוגי (ככל הנראה שהשמועה כי יהיה כיבוד קל תרמה להגעתי) ונדהמתי לגלות סטודנטים מכל השנים אשר נפגשים זה עם זו רק בכדי לדון איך אפשר לשפר חייהם של הסטודנטים בחוג. תחושת האכפתיות וההדדיות גרמה לי להבין כי ישנו יעד חשוב שפספסתי – קידום המטרות שהצבתי לעצמי, לא רק לי אלא לכולם.

מה עושיםות בועד החוגי?
הפעילות במועצת הר הצופים מתחלקת בעיני לשני מישורים – החוגי והקמפוסי. ברמה החוגית, אני ושותפתי אמבר פועלות לגישור וקישור בין המחלקה לסטודנטים, קידום פעילויות חברתיות, תרבותיות ואקטואליות (כמו אירוע "שני פוליטי" המזוהה עם החוג) וייצוג אקדמי לכל רבדיו. ברמה הקמפוסית, אנחנו עוסקות בקידום האינטרסים של החוג למדע המדינה בפרט, והאינטרסים של הסטודנטים בהר הצופים ככלל. הפעילות שלנו מספקת לי את התחושה כי אני עושה את מירב יכולתיי בכדי לשפר את התחושות והחוויות של חברי לחוג ולקמפוס.

מה שקרה בסמסטר השני תפס את כולנו בהפתעה, אף אחד לא ציפה שנעביר אותו ואת השנה לאחר מכן בבית בעקבות מגיפה. שיטת הלימוד החדשה והבלתי מוכרת והשינוי בחיי היום-יום הכריח אותנו לשנות גישה ולחשוב מחוץ לקופסא כיצד ניתן לפעול למען שינוי גם מרחוק. המצב החדש הכריח אותי להתמודד עם אתגרים שניסיתי להימנע מהם – חוסר בשגרה, חוסר וודאות ומשמעת עצמית. אז העברנו את ה"שני פוליטי" לגרסה מקוונת, קיימנו אירועים בזום כמו מפגש עם בוגרי המחלקה ואפילו ניסינו לקדם מפגשים ביתיים מצומצמים, בהתאם להנחיות הקורונה, לקראת החגים הקרבים. אך לא תמיד הדברים תחת שליטתנו... הקורונה לימדה אותי עד כמה החיים לא צפויים, והוכיחה לי מחדש כי אף מכשיר אלקטרוני או רשת חברתית לא ישתוו לעולם לקרבה אנושית.
המציאות הנוכחית שלנו יצרה קשיים חדשים בקירוב ושיפור חיי הסטודנטים, בייחוד כאשר הם מפוזרים בכל רחבי הארץ ואינם מתקבצים בעיקר בשכונות מרכז העיר. אך עם זאת, בעיני, נציגות החוג הפכה אף יותר משמעותית. אני מנסה לתת לכל סטודנט את ההרגשה כי ניתן לפנות אלי בכל בעיה – אקדמית, רווחתית או חברתית. כי בתקופה בה קיים ריחוק חברתי, החיוכים מתחבאים מתחת למסיכות והחברים שפעם ישבו לצידנו מסתתרים מאחורי ריבוע שחור בזום, קשה שלא להרגיש לבד. אז אם את או אתה סטודנטים שקוראים את זה, תדעו שאני כאן בשבילכם, תמיד.