שאלוהים ישמור לא רק את המלכה

הרבה חובבי בירה מתלהבים מהבירות של פולרס כמו רוסי מרוק כבד, אבל לא אני: כמו רוב הבירות האנגליות, אני מוצא שהן לא מרגשות. אלה בירות עבודה, נחמדות בסוף או באמצע יום ארוך כשהן עולות 20 שקל לפיינט. אבל ב־30 ומשהו שקל לחצי, יש בירות אחרות שאעדיף לשתות. מה שכן, אני מחבב את החבר'ה של נורמן פרימיום, יבואני פולרס לארץ. הם אנשים חיוביים ועשו רבות לטובת קידום הבירה בישראל, כך שאני שמח שהיום הם מתחילים לקצור את הרווחים. רק מה לעשות שבתור איש תקשורת שלא עובד בריאליטי, אני די מחויב לאמת?

אז הנה דעתי, הבלתי משוחדת לצערי, בכל הקשור לפולרס. כמו במשוב החלטתי לחלק את הביקורת שלי ל"נקודות לשימור" ול"נקודות לשיפור", שזאת דרכם של קצינים לגרום לך לעסות את העיניים ולהניד לאט את הראש.

1. טוב: סיור במבשלת פולרס. חברת פולרס, או בשמה המלא "פולרס, סמית וטרנר", הוקמה ב־1845, כששלושה מבשלים - ג'ימי, ג'רי ואבימבולה - איחדו את המבשלות הוותיקות שלהם בצ'יזוויק, עיירה שנמצאת לא רחוק מלונדון וקוראים לה בכלל צ'יזיק. למתחם המבשלה הם קראו גריפין. ב־1959 כבר בישלו שם צאצאי המייסדים את ה"צ'יזוויק פרייד", שקראו לה בכלל צ'יזיק פרייד, והיא מכרה כמו בירה שקוראים לה צ'יזיק. אז פולרס שינו לבירה את השם ל"לונדון פרייד", וזה עבד. כל כך עבד שב־1965 הפכה צ'יזוויק לחלק רשמי של לונדון, ועד היום, עשרה קילומטרים מרחוב אוקספורד, תמצאו את מבשלת גריפין של פולרס, חברת הבירה העצמאית הגדולה ביותר בממלכה המאוחדת.

בתמונה: גיימס מאי בחולצה של גיי  (צילום: אימג' בנק / Getty Images)

אתה יורד מהמונית מול הפאב The Mawson Arms שצמוד למבשלה. זה רק אחד מכ־360 פאבים שמשויכים לפולרס, כמעט חצי מהם בניהול עצמי והשאר בזיכיון. הפאבים האלה מוכרים בתוך אנגליה פחות או יותר אותה כמות פולרס שפולרס מוכרים מחוץ לאנגליה, מה שמראה שאנגלים שותים המון בירה אנגלית. מעל המואסון ארמס יש שלט גדול עם ג'יימס מאי מ"טופ גיר", שמחזיק כוס לונדון פרייד וממליץ לך ש־Whatever you do, take pride - ועוד שלט, קטן בהרבה, שמצוין בו הניצחון 17:20 של אנגליה על אוסטרליה ברוגבי מ־2003, עם הכיתוב Remember it with pride (למרות שלתיירים הלא אנגלים היה עדיף פשוט לכתוב "תזכור את זה").

אחרי כוס או שתיים בפאב מגיעה המדריכה להוציא אותך לסיור. שים לב: היא לא שואלת אם מישהו צריך פיפי, ואתה הולך להצטרך המון פיפי. הבריטים הם ממלכה עם מסורת דמוקרטית שמקורותיה עוד במגנה כרטה של 1215, ומשהו בבירות המקומיות לא מוכן להישאר כלוא בגוף. זאת, כמובן, במקרה שקבעת את הסיור מראש. אם לא סגרת את הסיור מראש, אחרי כוס או ארבע עם עצמך בפאב אתה ממשיך בדרכך. גם לא רע.

בסיור לומדים כמה עובדות מאכזבות על המבשלה, למשל שלאף אחד ממקימיה המקוריים לא קראו אבימבולה, או שגם הם, כמו רוב המבשלות הישראליות והאמריקאיות למשל, מפרקים ומרכיבים מחדש את המים שבהם משתמשים כדי להתאים אותם לכל סגנון בירה. המים של התמזה, מתברר, מתאימים נהדר לפורטרים, אבל קצת פחות לאיילים בהירים שלונדון כל כך גאה בהם.

אחר כך עוברים ליד מכלי הבישול הישנים, שם המדריכה נותנת לך הזדמנות לשאול שאלות, ואתה מוזמן לשאול אותה "איפה השירותים".

הם עוד רחוקים. בדרך אתה צריך לעבור ליד עץ הוויסטריה המטפס הכי עתיק באנגליה, שנמצא שם מאז 1816, והוא ללא ספק מראה מלבב. הבנת? מראה מלבב. כן, הבדיחה הזאת לא הצחיקה גם כששמעתי אותה לראשונה ליד הוויסטריה.

אבל אני אגיד לכם מה כן הצחיק: בסוף הסיור אתה נלקח לפאב קטן במרתף המבשלה (אם אין לך פאב קטן במרתף אתה לא מבשלה, מקסימום מפעל) ושם המדריכה מוזגת לך את כל תוצרת פולרס שאתה מסוגל לשתות בלי לאבד שיווי משקל אל תוך קיר בריטי חסון.

2. רע: קאסק אייל. קצת לפני שגורשנו מפולרס סיפרה לנו המדריכה שזרים טוענים שהאנגלים שותים בירה חמה ונטולת גזים, אבל האמת היא שפשוט ככה אמורים לשתות בירה. היא דיברה על Cask Ale, שזאת הדרך של הבריטים לשתות אייל מחבית. מדובר על אייל טבעי לא מפוסטר ולא מסונן, שעובר תסיסה שנייה בחבית לא מקוררת שלא מכילה פחמן דו־חמצני ממקור חיצוני, כך שצריך לשאוב ממנה את הבירה.

אני מצטער, אבל הזרים צודקים. מה שאני הולך לומר עכשיו הוא אולי חילול הקודש (אתם יודעים מה עוד חילול הקודש? לזיין פרה בבומביי), אבל הבירות האנגליות למעשה יותר טעימות בארץ, כשהן נמזגות מחבית נורמלית. אין לי שום דבר נגד חוסר פסטור וסינון, או תסיסה שנייה בחבית או בבקבוק. אני אפילו בעד. אבל אם לא גדלת על ברכיה של בירה פושרת ומימית, אין שום סיכוי שתעדיף גירסת קאסק אייל על פני כל גירסה אחרת של הבירה. ואלה כל האיילים שיש בברים של לונדון: איילים אנגליים בגירסת הבירה שעמדה יותר מדי זמן במקום

 פתוח, ולכולם יש לה את הטעם של הבירה של ההוא שישב בכיסא לפניך על הבר. אמנם פעם בארצות הברית שתיתי קאסק אייל עזה להפליא של מבשלת בוטיק שמבשלת במיוחד לאיזה בר בירות, אבל באופן עקרוני השיטה הזאת גורמת לכל הבירות לקבל אותו טעם פחות או יותר, והטעם הזה לא משהו.

ואני יודע, אני יודע: אני לא מבין שום דבר והבירה בלונדון כל כך יותר טובה וככה צריך לשתות אותה ובלה בלה. בסדר, רק תיסעו ותשתו קאסק אייל לפני שאתם מתבכיינים. בחיי שבמסע האיילים הבריטיים הזה באנגליה, רוב הזמן שתיתי לאגר צ'כי.

3. טוב: פולרס לונדון פורטר. כל מה שטוב בפורטר אנגלי, שזה כמו סטאוט רק עם הבדל אמיתי אחד: מישהו החליט לקרוא לזה פורטר ולא סטאוט. בירה שחורה (אוקיי, אם תשימו אותה מול האור היא תהיה חומה) ושרופה, עם ריח של שוקולד מריר ומלאה בטעמי קפה ולחם קלוי - ועדיין כמעט פירותית ומתובלת, וממש מרירה ויבשה לקראת הסוף. כל השרוף הזה אפילו משאיר טיפה עשן בפה. הגוף בינוני, קרמי, קצת סירופי, אבל יש שם גם איזשהו חספוס שקשה להגדיר. אם אתם בקטע של בירה אנגלית, אז ללונדון פורטר יש משהו שיש למעט אחרות: ייחוד.

4. רע: להשתין על עץ הוויסטריה הכי עתיק באנגליה. מצד שני, אולי זה הסוד שלו.