בנימוקי השופטים, בראשותו של שופט בית המשפט העליון (בדימוס) יעקב טירקל, נאמר שפרופ' הרצוג "מהווה דוגמא יוצאת דופן לשילוב בין הצטיינות אקדמית ומחויבות חברתית. הרצוג היא סוציולוגית פוליטית שהייתה ממייסדות התחום האקדמי של לימודי מגדר בישראל. בעבודתה הסוציולוגית שילבה הרצוג תמות הקשורות לאי שוויון וצדק חברתי, תוך כדי התעמקות בחקר קבוצות שוליים. התחום המרכזי שניתן לראותו כמשקף את מפעל חייה של הרצוג הוא תחום המגדר. במחקריה, שעסקו במיוחד במעמדן של הנשים בישראל, הרצוג בחנה את מקומן של נשים בתחום הציבורי בכלל, ובפוליטיקה המקומית ובמפלגות ארציות".
בנוסף למפעל חייה המחקרי, ציינו השופטים בנימוקיהם כי הרצוג תרמה לחברה הישראלית גם בפעילות חברתית-ציבורית ענפה בכלל, ובפרט את העובדה שהקימה את התוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב, שאף עמדה בראשה. "בשילוב זה של מחקר אקדמי ופעילות ציבורית, במחויבותה לקידום מעמדן של הנשים בישראל, ובתרומה הרבה שיש להרצוג בחקר תחום המגדר, היא מהווה לדעתנו מודל של חיקוי לנשים באקדמיה ומחוצה לה".
"המחקר שלי", אומרת פרופ' הרצוג, "מתמקד בחברה בישראל, תוך דגש על מבטים שבאים מהשוליים, כמו מזרחים, נשים בכלל ונשים פלסטיניות אזרחיות ישראל בפרט, ואני מאמינה שהיום אנחנו מבינים טוב יותר את המורכבות של הסדר החברתי בישראל".
באשר לפרס היוקרתי, פרופ' הרצוג רואה בו הישג אישי – שהוא גם הישג קולקטיבי. "מגדר איננה מילה נרדפת לנשים, וגם לא תיאוריה של נשים על נשים. זאת תיאוריה של חברה, שיוצאת מתוך חוויות של א.נשים. הזכייה בפרס א.מ.ת אינה רק הכרה בתרומה האישית שלי, אלא במהפך התיאורטי והמתודולוגי שהוא מפעל קולקטיבי, בהבנה שהמבט המגדרי הוא חלק בלתי נפרד מהתיאוריה ומהמחקר של המדע בכלל".