"תארו לעצמכם שאתם חיים בסביבה שבה כמעט אף אחד לא מבין, אולי אף לא מאמין, לקשיים שמלווים אתכם בכל רגע נתון", מסבירה קאופמן. "מתוך ניסיון רב בעבודה ובתמיכה בסטודנטים עם מגבלה, למדנו על הצורך ליזום התערבות קבוצתית, אשר תהווה מסגרת שבה יוכלו לזכות להבנה חברתית באמצעות מפגש עם סטודנטים נוספים המתמודדים עם מגבלה".
 
"התגובות חמות מאוד", אומרת קאופמן. "יש סטודנטים שזו  הפעם הראשונה שהם מדברים בגלוי על המגבלה שלהם. יש סטודנטים שלא זוכים להבנה אפילו בקרב המשפחה. הקבוצה נועדה להקל על הסטודנטים להשתלב באוניברסיטה, אבל בפגישות עולות דילמות יומיומיות רבות, כגון: מתי לחשוף את המגבלה? בפני מי? איך לנהוג בריאיון עבודה? ואיך בדייט?".
 
בסיום שנת הלימודים, ובתום הפעילות הקבוצתית, הסטודנטים ממלאים משוב – והתגובות שם מרחיבות לב: "הרגשתי בטוח לשתף"; "הקבוצה נותנת המון כוח ותקווה"; "גיליתי צדדים חדשים בי, ולמדתי להכיר יותר טוב את עצמי"; "שמעתי חוויות של אחרים, קיבלתי פרופורציות לחיים וידע שלא הכרתי לפני כן"; "בעזרת הסיפורים, גם אם היו קשים, הבנתי על החיים שלי ואיפה אני רוצה להיות, איך אני רוצה להתייחס למגבלה שלי"; "קיבלתי השראה ממשתתף מסוים, יש לו ביטחון והוא הדביק אותי בביטחון שלו"; "הקבוצה עזרה לי להתבייש פחות במגבלה שלי".
 
לקראת סוף שנת הלימודים, הסטודנטים עורכים פעילויות הסברה בתוך הקמפוס. "מדי שנה אנחנו בוחרים בקהל אחר, ומנסים להסביר לו על החיים בצל המגבלה", מסבירה קאופמן. "כך למשל, בעלי המוגבלויות עורכים פעילויות הסברה לסטודנטים אחרים, לעובדי האוניברסיטה או להורים של ילדים חירשים".