הגיע זמן מלחמה בתאונות
העליה המבהילה במספר ההרוגים בתאונות דרכים מתחילת השנה, לא ממש הזיזה למקבלי ההחלטות. צביקה בורג החליט לעזור להם, ושרטט דרך פעולה. לידיעת הקורא מופז
73 ישראלים נהרגו מתחילת השנה בתאונות דרכים בישראל, מספר מבהיל ומדאיג לכל הדעות. וכולנו יודעים שאילו בתקופה קצרה כל-כך זה היה מספרם של הרוגי פיגועים חלילה, הגברים שבינינו כבר היו מפטרלים במסגרת צווי חירום בסמטאות שכונה שכוחה ברפיח, או רודפים אחר מחבלים בקסבה של שכם.
73 הרוגים עד היום מציינים הרוג אחד בכל 18 שעות. ובקצב הזה, השנה המוצלחת יחסית מבחינת הרוגים בכביש הישראלי שסיימנו זה עתה, תיזכר בעיקר כאירוע חולף. וכן, בקצב הזה נספור בסיום השנה כ-500 הרוגים, עשרות רבות יותר מב-2007.
הגיע הזמן להכריז מלחמה בתאונות - עם דגש על הולכי הרגל (צילום: דוד גרטנר דוברות משטרת תל אביב)
ומה עושים אלה הקובעים עבורנו כמה בטוח הכביש? בעיקר כלום. שימו לב למשל, לידיעות האחרונות בנושאי בטיחות בדרכים שפורסמו ב-ynet. שר התחבורה אמר שהוא "לא מקבל" נתון של 45 הרוגים בחודש. ומכיוון שכך, המשטרה תבצע "מבצעי אכיפה" מיוחדים בחודש הקרוב; בכנסת הציעו שהממל"ז יהיה חסין ערעור, ומעתה תידרשו לתת את מספר הטלפון הפרטי שלכם בעת ביקורת רישיונות. אם אלו יוזמות הבטיחות שמייצרות הרשויות הממלכתיות אצלנו, לא פלא שכך נראה הכביש.
מה באמת ניתן לעשות? למשל, להתייחס לקטל בכביש כמו אל מצב של מלחמה. אז נכון שגם בניהול הזה אנחנו נכשלים לעיתים, אבל צריך לפחות לנסות. לניהול מלחמה יש כללים, שנלמדים בכל בית ספר צבאי לפיקוד ומטה. בין היתר, צריך להבין את מטרת הקרב ולהתמקד בהשגת המטרה; לאסוף מודיעין; להכיר את האויב; לנתח נכון את הממצאים; לרכז כוחות ומאמצים במקומות חשובים, הקריטיים להכרעת הקרב בהתאם למטרה.
ומכיוון שנראה כי שר התחבורה מתקשה קצת בעניין ניהול המלחמה הזו, החלטנו לבוא לעזרה. עם תשובות מדויקות לכל סעיף:
- המטרה: להוריד את מספר ההרוגים, למשל, ל-300 הרוגים בשנה. איך משיגים את המטרה הזו? מנתחים נתוני מודיעין, שמספרים היכן נפגעים מרבית חללי הכביש, ומתמקדים בטיפול בנתונים האלה.
- מודיעין: אותו אפשר לגלות בדו"חות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. ושם אפשר למצוא כי סטטיסטית, ביחס למדינות מערביות אחרות, שיעור ההרוגים בתאונות בישראל אינו גבוה באופן חריג. וכמו בשאר המדינות, המצב גם אצלנו משתפר תודות לבטיחות מוגברת של כלי רכב, שירותי הצלה וטראומה מתקדמים ועוד. מצד שני, הנתונים מספרים ששליש מהרוגי התאונות אצלנו הם הולכי רגל, וחלק ניכר מהם הם ילדים עד גיל 9 ומבוגרים מעל 65. וגם ששיעור ניכר בין הילדים שייכים למגזר הערבי, בעור ששיעור ניכר מהמבוגרים הם בני המגזר היהודי. וגם ששיעור הולכי הרגל בין הנפגעים בתאונות הוא מהגבוהים בעולם המערבי.
- מסקנה: "האויב הסטטיסטי" של הרשות הלאומית לבטיחות בכבישים הוא הולך הרגל, זה שחוצה כביש בלי להביט היטב, זה שהולך בחוסר זהירות על שולי כביש בין עירוני, זה שמתפרץ לכביש בין מכוניות חונות. ב"אויב" הזה יש לטפל, מולו יש לרכז כוחות ואמצעים.
- מה עושים: מבצעי אכיפה הוכחו אין ספור פעמים כחסרי תועלת. איסוף מספרי טלפון של נהגים או קטטות משפטיות אודות חוקיות הממל"ז, רק מסיטים את האנרגיה מהמקום אליה היא אמורה להיות מופנית. אם רוצים להגיע להישגים עוד השנה, חייבים להכריז על 2008 כעל "שנת בטיחות הולכי הרגל". למצוא תקציבים וכוח אדם מתאים לחינוך ולהסברה בבתי ספר. ולא להסתפק בהבטחת אנשי החינוך כי זה ייעשה, אלא לבדוק ולדאוג לכך. כל יום, כל שבוע, כל השנה. יש להגיע אל אוכלוסיית הגמלאים, וחובה לפנות טוב יותר אל המגזר הערבי. לטחון ללא הרף - ברדיו, טלוויזיה, אינטרנט - עד כמה מסוכן הכביש, ובאיזה כובד ראש צריך להתייחס לכל חציית כביש או הליכה בשוליים.
- ורעיון: לעסוק באכיפה ולקנוס בחומרה הולכי רגל שאינם חוצים בזהירות.
הנתונים ברורים, ורשומים באותיות מדממות - אם שאול מופז רוצה להוריד את מספר ההרוגים בכביש, הוא חייב לדאוג להשאיר את הולכי הרגל בחיים. וזה בדיוק צריך להיות היעד שלו ושל מפכ"ל המשטרה. זאת אומרת, אם הם מעוניינים לחזור אלינו בינואר 2009, ולטפוח לעצמם על השכם כאלה שהצליחו להוריד את מספר ההרוגים באמצעות ניהול משאבים נכון, יוזמה, תושייה ומנהיגות. אתם יודעים, כמו בכל פעם בה נרשמת ירידה במספר ההרוגים.
