תרמו לצהר

על פרשת ויקהל וחזון הקהילות

מאת הרב רונן נויבירט

שבר חברתי הולך ומתעצם עובר בשנים האחרונות על החברה הישראלית. ההתנתקות, משבר הזהות, משבר המנהיגות, קריסת מערכות החינוך, האלימות הגואה והאידיאלים שנעלמו, יוצרים בלבול איום ותחושה עמוקה של אבדן דרך. היום יותר מתמיד עלינו לבנות מחדש את מודל הקהילה ולהעצים את המנהיגות הרבנית-קהילתית. רק כך יתאפשר גילוי מחודש של הזהות, הייעוד והיעד

 

"וַיַּקְהֵל משֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂת אֹתָם – 'ועשו לי מקדש', ותכפר על מעשה העגל, שנאמר בו 'קום עשה לנו אלהים',  ותבוא קהלת משה רבינו, שנאמר 'ויקהל משה את כל עדת בני ישראל' ותכפר על קהלת אהרן, דכתיב 'ויקהל העם על אהרן' …" (מדרש אגדה בובר שמות פרק לה)

 

ע"פ דברי המדרש שלעיל, פתיחת פרשת ויקהל הינה המשך ישיר לסיפור חטא העגל עליו קראנו בפרשה הקודמת. משה רבנו מנסה להקים "קהילה חדשה", אשר תכפר על "קהילת אהרון" שקרסה.  מהו עניינה של "קהילת משה רבנו"?

המפתח להבנת המודל הקהילתי החדש, נעוץ בניואנס קטן, אשר מהווה את ההבדל שבין "קהילת משה" ל"קהילת אהרון". קהילתו של משה הינה קהילה של "כל עדת בני ישראל", בניגוד לקהילתו של אהרון, המתוארת בפסוק כקהילה של "עם".  מהו אם כן ההבדל שבין "עם" ו"עדה"?  "עם" או "קהל" הינו אוסף מקרי של פרטים. "עדה" לעומת זאת הינה קיבוץ של אותם הפרטים תחת חזון משותף של "עדות" המוליך את העדה אל עבר "יעד" מוגדר.

ההבדל המהותי שבין "קהילת עדה" ל"קהילת עם" , בא לידי ביטוי גם במקום בו נכשל משה רבנו, בחטא מי מריבה. הפסוקים שם משתמשים בתיאורים דומים למדי. הקב"ה מצווה את משה רבנו "קח את המטה והקהֵל את העֵדה". משה ואהרון לעומת זאת, מבצעים פעולה שונה במקצת, ובמקום להקהיל את העדה עושים הם את ההיפך:  "ויקהִילו משה ואהרֹן את הקהל". האתגר הקהילתי הגדול הינו היכולת לקבץ פרטים רבים ושונים, לצעידה והתקדמות אל עבר חזון ויעד משותף. זאת אכן פעולתו של משה רבנו בפתח פרשה "ויקהל", ובנקודה זו ממש הוא נופל בחטא מי מריבה, וכפי שמסביר זאת הרב חרל"פ (מי מרום ה'):  "אולם מכיוון שמצד חיצוניותם של ישראל לא היתה ניכרת בהם בחינת 'עדה' ומשה ואהרן הכירו בהם רק בחינת 'קהל', שהוא רק קבוץ של הרבה פרטים, לכן הקהילו שניהם 'את הקהל' ולא 'העדה'."

שורש הדברים, נעוץ גם הוא בדברים המוזכרים בפתיחת המדרש. קהילתו של אהרון תפסה את עצמה במרכז – "עשה לנו אלהים", בעוד קהילתו של משה רואה את הקב"ה במרכז "ועשו לי מקדש". חברה המנסה להסתגר סביב עצמה, קהילה הומוגנית הסוגרת שעריה בפני השונים ממנה, בלא נסיון לפתח חזון כללי, סופה שתאבד את יעדה שהרי, "באין חזון יפרע עם" (משלי כ"ט, י"ח). רק קהילה המנסה להבנות סביב החזון של כינוס "כל עדת בני ישראל", תזכה בסופו של יום להשראת שכינה בבחינת "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". 

האם הדבר אכן אפשרי? הכיצד ניתן להקהיל פרטים שונים כל כך לקהילה אחת? ובכן, התשובה לכך מצויה בדבריו של רש"י בפתח הפרשה. משה רבנו מנסה "להקהיל את העדה" מחדש, לא בכח הזרוע כי אם בכח מנהיגותו הרוחנית ובלשונו של רש"י: " ויקהל משה … והוא לשון הפעיל שאינו אוסף אנשים בידיים אלא הן נאספים ע"פ דבורו". משה רבנו זכה להקהיל את העדה באמצעות כח הדבור. משה רבנו כמנהיג הרוחני, היווה הגורם המדבק בין כל חלקיה השונים של העדה. נפילתו של משה רבנו הייתה גם היא בנקודה זו ממש כאשר במקום לדבר, הכה בסלע ואשר על כן "הקהיל את העם" במקום "להקהיל את העדה", ובכך כאמור, איבד את מנהיגותו.

דומה שתהליך דומה לאשר התרחש במדבר, עובר על החברה הישראלית. בשנים האחרונות, סובלת החברה משבר חברתי ההולך ומתעצם. ההתנתקות, משבר הזהות, משבר המנהיגות, קריסת מערכות החינוך, האלימות הגואה והאידיאלים הנעלמים חדשות לבקרים, יוצרים בלבול איום ותחושה עמוקה של אבדן דרך.  היום יותר מתמיד, שומה עלינו לבנות מחדש את הקהילות ואת המנהיגות הרבנית-קהילתית על מנת "להקהיל את העדה" מחדש ולתת לפרטים אפשרות מחודשת לגלות את זהותם, ייעודם ויעדם.

ארגון רבני צוהר יצא לפני כשנה במיזם חדש, אשר מטרתו "להחזיר עטרה ליושנה" ולהשיב את המנהיגות הרבנית לתוך בתי הכנסיות בערי ישראל על מנת "להקהיל את העדה" מחדש.  המבנה הפוליטי של דת ומדינה, בצירופן של סיבות נוספות גרם לכך שבתהליך זוחל, התמוסס מושג הקהילה בכלל ומוסד רבנות הקהילה בפרט. בניגוד גמור למתרחש בקהילות היהודיות בחו"ל, בהן משמש הרב כציר מרכזי בהנהגת הקהילה ובהעצמת חבריה, בגיבוש הפרטים של הקהילה ובהצמחה רוחנית של צאן מרעיתו, הצטמצם תפקיד זה דווקא כאן בארץ הקודש, לתפקיד של מגיד שיעורים ופוסק הלכות. עובדה זו יצרה חלל ברבים מערי ישראל הנעדרות הנהגה רוחנית ציונית דתית התואמת את אופייה , כמותה וצרכיה הרוחניים של האוכלוסייה.

לשם כך, מכשירה צוהר רבנים צעירים כרבני קהילות המכוונים למטרה זו ורואים ברבנות הקהילה שליחות עליונה וראשונה במעלה ולא מקצוע צדדי גרידא. צוהר משדכת רבנים לקהילות המעוניינות להצטרף למיזם ומעצימה את הרבנים והקהילות בתמיכה רוחנית ופיננסית, במתן כלים ובשיתוף רעיונות ותכנים. תפקיד הרבנים מכוון ראשית כלפי הקהילה בה הם מכהנים. הרבנים פועלים לגבש , לחזק ולהצעיד את הקהילה קדימה סביב חזון רוחני וחברתי משותף. הרבנים פועלים להפיכת הקהילה למוקד פעילות מרכזי, להעצמת הקהילה ברמה הרוחנית, חינוכית וערכית תוך כדי פעילות משמעותית ורציפה למבוגרים כמו גם לנוער ולצעירים.

במקביל פועלים הרבנים השותפים במיזם הקהילות, להרחיב את ההשפעה הקהילתית, אל מחוץ לגבולות בית הכנסת ולפתוח את שערי בית הכנסת ואת לבבות החברים, לאורחים מבחוץ. בשנים האחרונות מתפתח בחברה הישראלית הכללית, צימאון ליהדות ומורשת ישראל שאינו זוכה למענה הולם ע"י מוסדות הדת של מדינת ישראל.  החיפוש אחר תכנים ומשמעות מוביל צעירים רבים לרעות בשדות זרים בנסיעות למזרח הרחוק, לימודי קבלה, וכדו' . רבני המיזם פועלים ביחד עם קהילתם לפתוח את השערים ואת הלב לציבור הכללי המחפש מענה רוחני בעזרת אמצעים שונים כגון: עריכת בר מצווה לילדים שאינם דתיים הכוללת מפגש אישי מקדים ושמירת קשר, ביקורים בבתי ספר וגני ילדים ממלכתיים (לא דתיים) סביב מעגל השנה,  פעילות שנתית למתגייסים לצה"ל, ביקור האבלים שבסביבתו מהציבור שאינו דתי, מניינים משותפים לדתיים וחילוניים סביב החגים וכן קריאת מגילה משותפת. הרב הנמצא בלב פעילות זו, מתחיל בתהליך מתמשך, להוות דמות רלוונטית גם לציבור הכללי.

החל מחודש אלול תשס"ח, תומכת צוהר בכ-15 קהילות שונות ברחבי הארץ. שאיפתנו הינה להפעיל כ-40 קהילות חדשות במודל הנ"ל בכל שנה ושנה במהלך עשר השנים הקרובות על מנת להגיע לכ-400 קהילות בסופו של תהליך.

יהי רצון שבזכות חיזוק מוסד הקהילה נזכה לראות במהרה בימינו בשוב ה' ציון ובבנין הקהילה המרכזית של ארץ הקודש, קהילת "בית המקדש" בבחינת –

"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"

 

הרב רונן נויבירט הוא רב קהילת "אוהל ארי" ברעננה וראש פרויקט הקהילות של ארגון רבני 'צהר'

קהילות המעוניינות להצטרף למיזם או לקבל פרטים נוספים, מוזמנות ליצור קשר עם משרדנו tehila@tzohar.org.il