הגבעות הירוקות של העיר פאלוס שבארה"ב

רצף אינסופי של גבעות מתגלגלות מכוסות בצפיפות בשדות חיטה ירוקים (בעונה זו), שדות קנולה צהובים ואפלפה ירוקה. וכל זה למרות הבצורת החריפה.

ממגורות ענק מנקדות את הנוף החקלאי ומסמלות את מהות הכלכלה המקומית.

בתי עץ, ממגורות ומחסנים ישנים מתפוררים בחן בשדות. הבעלים ממשיכים לתחזק אותם ואת סביבתם כדי לשמר את מורשת אבותיהם החקלאית.
בעיני הם סמל להתפוררות הכלכלה האמריקאית וחלק מתרבותה.

מעט התושבים מרוכזים בעיירות קטנות המזכירות את אמריקה של פעם – אמריקה של 'ענבי זעם' ושל 'דודי קרביץ'.
כך זה נראה לפני 80-70 שנה ולא הרבה השתנה.

האוכלוסייה, ברובה הגדול, היא הבייס של טראמפ – דגל הלאום בחזית הבית, לעיתים בתוספת שלט תמיכה בטראמפ וגם דגל הקונפדרציה עוד נראה פה ושם.
ברחוב הראשי הבניינים מוזנחים, רוב העסקים דוממים. אין כמעט אנשים ברחוב. וזו לא רק הקורונה אלא המצב הכלכלי העגום. אמריקה הכול יכולה שוקעת.
בסופרמרקט הצנוע מוכרים עדיין DVDs של פעם ובחנות הבגדים אופנה של שנות החמישים.

כותרות העיתון המקומי השבוע – תמונת מחזור של בוגרי בית הספר התיכון, חנוכת משאבת מים חדשה.
אף לא מילה על פוליטיקה וממשל ושאר זוטות שמטרידות את עולמנו.

התחביב המקומי – איסוף גרוטאות חקלאיות, משאיות, טנדרים, טרקטורים ומכונות חקלאיות שיצאו משימוש, השארתם תחת כיפת השמיים לחסדי מזג האוויר עד שהחלודה מקנה להם צבעוניות יפה ומיוחדת ואז להציבן כפסלים דקורטיביים בחזית הבית או החווה. מקסים!
השווי של גרוטאות אלה, כ – 5000 דולר ליחידה, מצדיק את ההתעסקות מעבר לנוסטלגיה.

מרחבים אינסופיים, שקט, אויר נקי – מה עוד צריך בעידן שאחרי הסגר הארוך מכולם?

לצפייה בתמונות באיכות גבוהה הקליקו כאן