"ניתנה לנו הזדמנות מדהימה: ללמד את הסטודנטים שיעצבו את ישראל בפרט ואת העולם בכלל", אמר פרופ' עוז בדברי הפתיחה. "כמוסד אקדמי מוביל, אנחנו שואפים למצוינות במחקר ולחדשנות בהוראה, כמובן, אבל אנחנו גם שואפים להשפיע על החברה: להשתמש במחקר שלנו כדי לטפל בבעיות החברתיות הבוערות, ולהפגיש את הסטודנטים שלנו עם בעיות היומיום במסגרת התוכנית מתחברים+".
ראשון הדוברים היה ד"ר רם פישמן מהחוג למדיניות ציבורית, שהציג את הקשיים בהפצת טכנולוגיה חקלאית ישראלית לחקלאים זעירים בעולם השלישי. "אחד האתגרים הגדולים בעולם הוא אבטחת מזון לאוכלוסייה הגדלה, באופן שהוא בר-קיימא מבחינה סביבתית", אמר ד"ר פישמן.
"במקום לבלות בחופשת הקיץ שלהם, הסטודנטים האלה טסים לכפרים בהודו במטרה לעזור לחקלאים זעירים להתקין טפטפות, חממות וחיישנים באזורים שאין בהם רשת חשמל בכלל; וכל זאת, לצד עריכת מחקרים מדעיים באבטחת מזון בשטח, ולא במעבדה הסטרילית".
פרופ' אביגדור אבלסון מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב העיד על עצמו בכנס, כי הוא "היפוכונדר סביבתי": "אנחנו מרוקנים את האוקיינוס מדגים וממלאים אותו בפלסטיק עד כדי הרס גלובלי. והבעיה היא לא היעדר מחקר בנושא; הבעיה היא שהציבור ומקבלי ההחלטות מתעלמים מאזהרות המדענים. נקודת האור בקצה המנהרה הזאת היא חינוך סביבתי, ואוניברסיטת תל אביב היא היום האוניברסיטה המובילה בישראל בחינוך סביבתי".
במצגת שהכין הדגים פרופ' אבלסון כיצד חוקרים וסטודנטים מאוניברסיטת תל אביב עובדים יחד עם קהילות דייגים עניות, על מנת ללמדם כיצד לעבוד יחד ולשמר את מקורות פרנסתם גם לדורות הבאים – תוך כדי שמירה על שוניות האלמוגים ועל המגוון הביולוגי בסביבתם.
לחזק את הסולידריות החברתית
חלקו השני של הסימפוזיון הוקדש לתוכנית מתחברים+, שהושקה לפני שנתיים. התוכנית מחייבת סטודנטים לתואר ראשון ללמוד קורסים משלבי עשייה חברתית, במטרה להתמודד עם בעיות חברתיות, לקדם ערכים דמוקרטיים ולחזק את הסולידריות החברתית בישראל.
לדברי ד"ר ג'ייסון פרידמן מהחוג לפיזיותרפיה, אחת הבעיות הגדולות בתחומו היא אוכלוסיות מיוחדות, שאין לחברות המסחריות אינטרס כספי להשקיע במתן פתרונות טכנולוגיים לצורכיהן. ד"ר פרידמן סיפק מספר דוגמאות מאלפות לפרויקטים שנולדו כתוצאה מהמפגשים בין אוכלוסיות אלו לסטודנטים לפיזיותרפיה והנדסה מהאוניברסיטה.
כך למשל, במסגרת תוכנית מתחברים+ המציאו סטודנטים מתל אביב יישומון שמודד את הלחץ על כף רגלם של חולי סוכרת, במטרה למנוע היווצרות של כיבים – המובילים פעמים רבות לכריתה. במקרה אחר, סטודנטים פיתחו כיסא גלגלים עם קרש נשלף וחזק, המאפשר לבעלי מוגבלויות להיכנס למושב הנהג בכל כלי רכב.
לבסוף, ד"ר ליה לוין מבית הספר לעבודה סוציאלית סיפרה לחבר הנאמנים על הקליניקה לפרקטיקת מדיניות שייסדה בבית הספר יחד עם רן מלמד, סמנכ"ל עמותת "ידיד": "אנחנו שואפים להרים תרומה צנועה להפיכתה של ישראל למדינה סוציאל-דמוקרטית, מתקדמת ומערבית. אנחנו מאמינים שהסטודנטים שלנו הם מנהיגי העתיד, ואנחנו מלמדים אותם כיצד ניתן להשפיע על מדיניות: משינוי נוהלי המשטרה בטיפול בתלונות על תקיפה מינית, דרך הנגשת התחבורה הציבורית בישראל וכלה בהצעות חוק שמונחות כרגע על שולחן הכנסת".
רותי קליין, בוגרת בית הספר לעבודה סוציאלית וזוכת פרס הות"ת ע"ש שוש ברלינסקי שינפלד לתרומה מיוחדת בקהילה, סיפרה על חוויותיה מהקליניקה לפרקטיקת מדיניות: "עכשיו, כשאנחנו נתקלים במדיניות ציבורית שמפריעה לנו, אנחנו יודעים שניתן לשנות אותה. בפעם הראשונה שהגעתי לדבר בוועדה של הכנסת, פתאום הרגשתי שאני יכולה לעשות הכול, שאני יכולה להביא לשינוי ממשי".
