ארגון בוגרי האוניברסיטה העברית

מתוך כ-2,500 אוניברסיטאות ברחבי הגלובוס, האוניברסיטה העברית שוב נכללה במדד שנגחאי של 100 האוניברסיטאות הטובות בעולם במקום 88 – הישג מרשים שמוכיח שחדשנות, מצוינות וחשיבה ביקורתית הן לא רק סיסמאות, אלא דרך חיים. הדירוג מתבסס על פרמטרים אובייקטיביים כמו מספר זוכי פרס נובל, מדליות פילדס והיקף הפרסומים המדעיים – כך שאין כאן קיצורי דרך, רק עבודה מדעית איכותית. פרופ' אשר כהן, נשיא האוניברסיטה העברית: "העובדה שהאוניברסיטה העברית נכללת פעם נוספת ברשימת 100 האוניברסיטאות המובילות בעולם היא עדות חותכת למצוינות האקדמית והמחקרית של חברי הסגל שלנו. אנו גאים באקדמיה הישראלית ששוב יש לה 3 מוסדות במאה המקומות הראשונים. הישג זה מרשים במיוחד בתקופה מאתגרת, שבה האקדמיה הישראלית כולה ניצבת בפני מתקפות חסרות תקדים בזירה הבין-לאומית ובה המחקר שלנו מקבל את החותם הרשמי לאיכות עבודתנו. למרות ועל אף האתגרים, אנו נמשיך להוביל מחקר פורץ דרך ולהיות גשר של ידע ומדע בין ישראל לעולם". פרופ' תמיר שפר, רקטור האוניברסיטה העברית והנשיא הנכנס: "אנו גאים להמשיך ולטפח סביבה אקדמית שמקדמת חשיבה ביקורתית, מצוינות מחקרית והוראה חדשנית. עשייה המחברת בין מורשת מפוארת של 100 שנה, לעשייה פורצת דרך לעתיד". גאווה ישראלית, גאווה אקדמית!

פעם לירושלים, לעיר שבה כל אבן מספרת סיפור, עלתה מניו-יורק ילדה בשם אלישבע באומגרטן. כבר בגיל צעיר היא לא הסתפקה בלקרוא ספרים ולשמוע סיפורים - היא רצתה לדעת איך הם נכתבו, מי כתב אותם ומה קרה לאנשים אשר כלל לא נכנסו לסיפורים. בייחוד נשים, ילדים וכל מי שלא היה רב או מלך. היא הלכה ללמוד היסטוריה באוניברסיטה העברית והמשיכה לדוקטורט, שבו חקרה איך נראו החיים של אמהות וילדים יהודים באשכנז של ימי הביניים. לא, לא רק מה הם אכלו – אלא איך הם חיו, איך הם אהבו, איך הם התמודדו עם החיים. היא גילתה שההיסטוריה לא שייכת רק לגיבורים – אלא גם לגיבורות ולכל מי שחי בין השורות. אחרי פוסט-דוקטורט בארה"ב, היא חזרה לארץ והפכה לפרופסורית באוניברסיטת בר-אילן, שם ניהלה את המרכז לחקר האישה ביהדות. אבל היא לא עצרה שם - היא חזרה לעברית ובימים אלו ממש פרופ' אלישבע באומגרטן מונתה לדיקנית הפקולטה למדעי הרוח. כן, היא עכשיו אחראית על ההיסטוריונים, הפילוסופים והבלשנים. המחקרים שלה עוסקים בדברים הכי יומיומיים – כמו נישואין, מיילדות ואפילו איך נשים יהודיות הבינו את סיפורי התנ"ך. עושה את זה עם עומק, רגישות וקריצה של מי שיודעת שהעבר הוא לא רק נוסטלגיה, אלא מראה לעתיד. הספרים שלה זכו בפרסים, המאמרים שלה מצוטטים בכל העולם והיא עצמה הפכה לדמות מרכזית במדעי היהדות. אבל אם תשאלו אותה, היא כנראה תגיד שהיא פשוט אוהבת סיפורים – במיוחד כאלה שלא סופרו עד עכשיו. פרופ’ באומגרטן תחליף את פרופ’ ניסים אוטמזגין (בוגר האוניברסיטה בעצמו, כמובן), אשר חיזק את מעמדה של הפקולטה למדעי הרוח בזירה הבין-לאומית, בין היתר באמצעות מאות שיתופי פעולה שהוביל עם אוניברסיטאות מחקר מובילות ברחבי עולם. ברכותינו! The Hebrew University of Jerusalem Nissim Otmazgin

מחקר ישראלי חדש מגלה שחלבונים שקשורים למחלת אלצהיימר – אותם עמילואידים מעצבנים שיוצרים גושים דביקים במוח – מושפעים לא רק מהכימיה שלהם, אלא גם מהכיוון שבו האלקטרונים שלהם מסתובבים! כן, מסתובבים. זה נקרא "ספין" וזה בערך כמו לבחור אם לרקוד ימינה או שמאלה במסיבת ריקודים מולקולרית. החוקרים, בהובלת יעל קפון דוקטורנטית מהמכון לפיזיקה יישומית מהאוניברסיטה העברית (שכנראה יודעת איך לגרום לאלקטרונים לרקוד), בהנחיית פרופ' יוסי פלטיאל (שניהם בוגרי העברית, אגב) ובשיתוף פעולה עם פרופ' אהוד גזית מאוניברסיטת תל אביב, גילו שכאשר שמים את החלבונים על משטחים ממוגנטים – כלומר כאלה שיש להם כיוון מגנטי ברור – הם מתנהגים אחרת לגמרי. אם המגנט פונה לכיוון מסוים, החלבונים יוצרים פי שניים יותר סיבים, וחלקם אפילו ארוכים פי 20. ואם הופכים את הכיראליות (הידיות המולקולריות שלהם), אז גם התוצאה מתהפכת. כאילו החלבונים אומרים: "אה, ככה אתה רוצה לשחק? אז בוא נראה לך!" זה קשור לתופעה שנקראת CISS – סלקטיביות ספין מושרית בכיראליות – שהיא כמו אפליקציה שמחברת בין כיוון הספין של אלקטרונים לבין איך מולקולות מתנהגות. עד עכשיו השתמשו בזה בעיקר בכימיה ובחומרים, אבל עכשיו זה נכנס גם לביולוגיה, ופותח דלתות חדשות לגמרי. החוקרים חושבים שבעתיד נוכל להשתמש בטכנולוגיות מגנטיות כדי לשלוט על איך חלבונים מתאגדים – אולי אפילו לעצור את היווצרות הסיבים המזיקים האלה. זה יכול לעזור לא רק באלצהיימר, אלא גם במחלות אחרות שקשורות לעמילואידים. אז כן, מסתבר שלפעמים כדי להבין את המוח – צריך לחשוב כמו פיזיקאי. או לפחות לדעת מה הספין של האלקטרון שלך. למחקר המלא בכתב העת ACS Nano >>> https://lnkd.in/d-ymbiHh The Hebrew University of Jerusalem Tel Aviv University Yael Kapon Yossi Paltiel Ehud Gazit

חיים ישראל, האסטרטג הגלובלי הראשי של בנק אוף אמריקה (ובוגר העברית, כמובן), קורא לבינה מלאכותית "מחשב קוונטי לעניים" - היא אמנם חכמה, אבל רק עושה סטטיסטיקות. מחשוב קוונטי? הוא כמו בינה מלאכותית על סטרואידים, כפול מיליון. הוא יכול לשנות את כל מה שאנחנו מכירים – מפארמה ועד סייבר, מביג דאטה ועד בלוקצ'יין. תארו לכם מחשב כל כך חזק שתוך חמש דקות הוא מסוגל לבצע חישוב שלוקח למחשב הכי חזק בעולם יותר זמן ממה שהיקום קיים. כן, זה אמיתי. היום אנחנו מייצרים כמויות מטורפות של דאטה – 400 קווינטיליון בייטים ביום (זה מספר עם 18 אפסים). אבל אנחנו יודעים להשתמש רק באחוז אחד ממנו. המחשבים שלנו פשוט לא עומדים בקצב. מחשב קוונטי? הוא בא לשבור את המגבלות האלה ולתת לנו גישה לכל הידע הזה - כאילו פתאום קיבלתם גישה לכל הסודות של היקום. הטכנולוגיה מתבשלת, המדינות הגדולות משקיעות מיליארדים והמרוץ בשיאו. ישראל? היא קצת מאחור, למרות שיש כמה סטארט-אפים ומיזמים. כמו ש-ChatGPT הפתיע את כולם, גם מחשוב קוונטי יכול להופיע פתאום ולשנות את כללי המשחק. בראיון מרתק לכלכליסט מספר על הדו"ח הדרמטי שפרסמה המחלקה בראשותו, נותן כמה תחזיות ומעלה נקודות חשובות. מוזמנות ומוזמנים ליהנות >>> https://lnkd.in/d8qr4V8A Haim Israel The Hebrew University of Jerusalem Calcalist כלכליסט CTech by Calcalist

תשכחו מחוטים. תשכחו מחשמל. תשכחו מכל מה שחשבתם שאתם יודעים על איך שבבים מדברים אחד עם השני. כי טרמאונט, סטארט-אפ ישראלי מבריק, פשוט הכריז: "יהי אור!" וגייס 50 מיליון דולר כדי להפוך את זה למציאות. החברה נוסדה על ידי שני קוסמי פיזיקה – הישאם טאהא ואבי ישראל – שנפגשו בזמן שפיצחו את סודות היקום באוניברסיטה העברית (שם גם קיבלו את הדוקטורט שלהם). המטרה שלהם? להחליף את החיבורים החשמליים המסורבלים בקסם סיבים אופטיים מהיר ואלגנטי. תחשבו על זה כמו לעבור מיוני דואר לטלפורטציה. את סבב הגיוס הובילה Koch Disruptive Technologies (נשמע כאילו הם תמיד עם משקפי שמש, גם בלילה), עם שותפים נוצצים כמו AMD Ventures, Hitachi Ventures, קרן Samsung Catalyst ו-Wistron. וגם Grove Ventures חזרו למסיבה – כי הם ידעו שזה הולך להיות להיט. אז מה כל כך מיוחד? הטכנולוגיה של טרמאונט גורמת לנתונים לעוף פי 100 יותר מהר, תוך כדי שהיא צורכת רק 30% מהחשמל הרגיל. זה כמו לתת ללפטופ שלכם גם ג'ט-פק וגם שייק ירוק בו זמנית. הסוד שלהם? משהו שנקרא PhotonicPlug ו-PhotonicBump - שזה אולי נשמע כמו תנועות ריקוד עתידניות, אבל בעצם מדובר בשיטה פטנטית שמחברת אור ושבבים לחברים הכי טובים. זה מאפשר למעבדי AI, מרכזי נתונים ועוד גאדג'טים מתקדמים לתקשר כאילו הם בסרט מדע בדיוני. "אנחנו כבר שולחים מוצרים בכמויות קטנות", אמר המנכ"ל הישאם טאהא, כנראה עם משקפי מעבדה וחיוך גאה. "ולראשונה, מעבדי AI מדברים אחד עם השני באמצעות אור. זה קורה!". אז בפעם הבאה שהמחשב שלכם טוען סרטון תוך 0.0001 שניות, תזכרו: אי שם בישראל, שני פיזיקאים החליטו שחשמל זה איטי מדי והאור הוא הדרך הנכונה. והעתיד? הוא פשוט זוהר. למקור >>> https://lnkd.in/d5Cw2Ygg The Hebrew University of Jerusalem Teramount Hesham Taha Abraham Israel

המערכת החיסונית שלכם היא כמו צבא קטן – עם חיילים שנקראים תאי T. הם טובים בלחימה נגד חיידקים ווירוסים, אבל כשמדובר בסרטן? הם קצת... פחות גיבורים. למה? כי תאי הסרטן חכמים, יודעים להתחבא, וגם גונבים את כל האוכל (כלומר, את האנרגיה). חוקרים ישראלים סופר-חכמים, כמו ד"ר עמרי יוסף ופרופ' מיכאל ברגר מהאוניברסיטה העברית (שניהם בוגרי העברית), ואמרו: "רגע! אולי נוכל לאמן את תאי T להיות כמו נינג'ות נגד סרטן?". מה הם עשו? הם מצאו חלבון בשם Ant2 – שהוא כמו שוער שמחליט כמה אנרגיה נכנסת לתא ופשוט השביתו אותו! כן, כיבו אותו כמו מתג. וזה גרם לתאי T להיכנס למצב חירום, לחשוב מחדש איך לייצר אנרגיה – ולהפוך לסופר-לוחמים! התאים האלה התחילו להתחלק פי 3 יותר מהר, לזהות תאי סרטן כמו רדאר משוכלל ולהשמיד אותם בלי רחמים. הכי חשוב - ניתן לעשות זאת גם עם תרופות ניסיוניות, לא רק עם הנדסה גנטית. החוקרים רוצים להשתמש בטכנולוגיה הזו בטיפולים כמו CAR-T, שבהם שואבים תאי חיסון מהגוף, משדרגים אותם במעבדה, ואז מחזירים אותם כמו גיבורי-על עם חליפה חדשה. זה נשמע כמו מדע בדיוני - אבל זה אמיתי! מה צופה לנו העתיד? אולי נוכל ללמד את הגוף שלנו להילחם בסרטן כמו מקצוענים. כי לפעמים, כל מה שצריך זה קצת שינוי במנוע – והתאים שלנו מוכנים לקרב! למחקר המלא >>> https://lnkd.in/dMc3a_YF The Hebrew University of Jerusalem Michael Berger

אם יש מישהי שיודעת איך להפוך את המורכב לפשוט, את הרעיון למוצר ואת הלקוח למרוצה – זו דרורית גולדזנד. עם תואר ראשון בפיזיקה, מתמטיקה ומחשבים (מהאוניברסיטה העברית, כמובן) ותואר שני במנהל עסקים, היא לא רק יודעת לחשב אינטגרלים – היא גם יודעת איך לגרום להם לעבוד בשבילך. לאחר קריירה מרשימה בחברות כמו אמדוקס, יבמ, NCR וטלדור, בהן ניהלה קבוצות פיתוח, הובילה מכירות מורכבות ופיתחה שיתופי פעולה בין-לאומיים - דרורית עושה את הצעד הבא ומצטרפת לקבוצת אמן כראש תחום פתרונות לממשלה וללקוחות אסטרטגיים. בקיצור: היא הולכת לעשות סדר במורכבות, ולהכניס טכנולוגיה איפה שצריך - ולעשות את זה בסטייל. אסף בר, מנכ"ל איטרניטי מקבוצת אמן, נשמע מרוצה במיוחד: "הניסיון הרב, היכולות וההשכלה שלה הופכים אותה לבחירה האידיאלית". דרורית לא רק מבינה אסטרטגיה, היא גם יודעת איך להוציא אותה לפועל, עם גישה אנושית, יצירתית וממוקדת לקוח. מה אם נדרש לנהל ממשקים מרובי-גורמים בסביבה רגישה? היא כבר עשתה את זה לפני שהמציאו את המונח. בתפקידה החדש, היא תוביל את הפעילות מול המגזר הציבורי והלקוחות האסטרטגיים, עם מיקוד בפרויקטים חדשניים, תהליכים חוצי ארגון ויכולות ביצוע מתקדמות במילים אחרות - היא תגרום לדברים לקרות בצורה הכי מדויקת שיש. אז אם תהיתם איך נראית מנהלת שמחברת בין פיזיקה, אסטרטגיה וטכנולוגיה - תכירו את דרורית גולדזנד. היא כאן כדי להוכיח שחדשנות זה לא רק רעיון יפה - זה גם ביצוע מדויק. למקור >>> https://lnkd.in/dwa53Ftz The Hebrew University of Jerusalem Aman Group Drorit Goldzand

תארו לכם שמישהו מצליח להחזיר לחיים פטריות בנות 80 שנה. לא בשביל להכין פיצה, אלא כדי להבין איך העולם שלנו השתנה. זה בדיוק מה שעשו שתי חוקרות מהאוניברסיטה העברית: הן "העירו" פטריות ישנות שנשמרו מאז שנות ה־40, כדי לבדוק איך החקלאות המודרנית שינתה את הסביבה שלנו. הפטריות האלה, שנקראות Botrytis cinerea, גורמות למחלה בצמחים שנקראת "עובש אפור" - משהו שמזיק ליותר מ־200 סוגי ירקות ופירות. היום הן ממש חזקות ועמידות לחומרי הדברה, אבל פעם הן היו הרבה יותר "תמימות". צוות החוקרות, בראשות ד"ר דגן שדה ובהנחיית פרופ' גילה כחילה מהפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה ע"ש רוברט ה. סמית (שתיהן בוגרות האוניברסיטה), בשיתוף חוקרים מהאוניברסיטה העברית, מאוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בן גוריון ומשרד החקלאות ופיתוח הכפר, גילה שהפטריות של פעם היו פחות אגרסיביות, פחות עמידות לחומרים כימיים ופחות מותאמות לסביבה של חקלאות תעשייתית. זה כאילו שהן חיו בעולם אחר - עולם בלי דשנים סינתטיים, בלי ריסוסים ובלי שדות ענקיים של גידול אחד. המחקר הזה לא רק מגניב – הוא גם חשוב. הוא מראה לנו איך ההתערבות של בני האדם בטבע משפיעה על כל היצורים החיים, אפילו על כאלה שאנחנו לא רואים בעין. וזה גם נותן לנו רמזים איך אפשר לגדל אוכל בצורה חכמה יותר, בלי לפגוע בכדור הארץ. כל זה קרה בזכות אוסף ישן של פטריות שנשמר באוניברסיטה – כמו מוזיאון של מיקרובים! לפי צוות המחקר - זו רק ההתחלה. אפשר וכדאי ללמוד המון מהעבר כדי לשפר את העתיד! למחקר המלא בכתב העת iScience >>> https://lnkd.in/d4bJz-Uf Gila Kahila Bar-Gal Hebrew University of Jerusalem. Robert H. Smith Faculty of Agriculture, Food and Environment Alumni - Faculty of agriculture, Rehovot, HUJI The Hebrew University of Jerusalem

57% ממסיימי הדוקטורט שלנו לשנת 2025 הן נשים! במדעי הרוח – 85% ברפואה – 74% במשפטים – 75% ⁠בשנת ה- 100 להיווסדה של האוניברסיטה העברית, זהו ציון דרך היסטורי של ממש במהפכת השוויון המגדרי, תוך הובלת מחקר פורץ דרך לטובת כולנו בישראל ובעולם. ברכות לד"ר מיטל גפן (בתמונה) וכל יתר מקבלות ומקבלי התואר הנכסף!   #מעצבים_את_העתיד_מאז1925 Maytal Gefen

אתן ואתם אולי חושבים שהמוח שלנו קולט את העולם כמו סרט חלק וזורם, נכון? אז זה לא בדיוק כך. מחקר חדש מגלה שהמוח שלנו בעצם עובד כמו נינג’ה עם מצלמת פלאש שמצלם תמונות מהירות של מה שאנחנו רואים, בערך 8 פעמים בשנייה! במאמר חדש, שפורסם בכתב העת "Trends in Cognitive Sciences", צוות חוקרים מהאוניברסיטה העברית בהובלת פרופ' אילת לנדאו (בוגרת האוניברסיטה), מציע לקרוא לזה "דגימת קשב" (Attentional Sampling) כדרך של המוח להתמודד עם כל הבלגן שיש סביבנו. דמיינו מסיבה עם פיצה, גורי פנדה וריקודים – המוח לא יכול להתרכז בהכול בבת אחת, אז הוא פשוט קופץ בין הדברים במהירות על. אם צריך להתרכז בשני דברים, הוא מחלק את הזמן – 4 חלקיקי שנייה לפנדות ו-4 חלקיקי שנייה לריקודים. גאון, לא? וזה לא סתם קטע מוזר – זה פתרון חכם לבעיה רצינית: "יותר מדי מידע, לא מספיק כוח חישובי". במקום לבחור דבר אחד ולהתעלם מהשאר, המוח פשוט עושה תורנות – כמו להטוטן מקצועי. הקטע הכי מגניב? זה קורה גם כשאנחנו בכלל לא שמים לב. אנחנו אולי חושבים שהמוח שלנו מרוכז רק במשחק או בשיעור, אבל למעשה הוא קופץ בין דברים כמו סנאי על אספרסו. מי שולט בקצב הזה? החוקרים עדיין מנסים להבין – אולי זה המרכז של קבלת ההחלטות במוח, אולי זה הצוות של הראייה ואולי זה משהו אחר לגמרי. מה שבטוח – המוח שלנו רוקד בקצב משלו ואנחנו כלל לא שמים לב. למאמר המלא >>> https://lnkd.in/d7KYgRzx צילום: נתי שוחט/פלאש 90 The Hebrew University of Jerusalem Ayelet Landau Daniele Re, PhD Flor Kusnir