יומן מסע חוצה ישראל - אוגוסט 2020

בשעה 07:30 בבוקר נפגשנו כולם, השיירה מורכבת ממגוון כלי רכב כאשר הסוזוקי שולט בנוף, ואם להיות מדוייק יותר - הג'מני. השיירה שמורכבת מרכבים קשוחים ובינהם לנד קרוזר ופג'רו, גראנד ויטארה ואפילו שני רקסטונים חדישים.
לפני שפיזרנו את התדריך הכרזתי ''יאללה בעוד חמישה ימים כולנו ביחד באילת'' (חוץ מאורית הצלמת שהגיע לביקור עם ביתה רק ליומיים).

היום הראשון למסע:

כבר בשעת ההתייצבות של הקבוצה ובתדריך הבוקר הקבוצה הראתה שלמרות שיש לא מעט ילדים כולם עומדים בזמנים ומאוד ממושמעים, מה שעוזר לנו תמיד במסעות מסוג זה, בעיקר כאשר עלולים להיות בלת''מים.

יצאנו מחורשת טל לכיוון ציר הפטרולים, הציר נע מצפון לדרום בצידו המזרחי של עמק החולה עד לישוב גונן. משם המשכנו דרך שדות החקלאים לכיוון הירדן, אך כאשר היינו צריכים לעבור לצידו השני מצאנו שתי חסימות ולכן חישבתי מסלול מחדש ויצאנו ממש בצידו השני של העמק ליד המועצה האזורית מבואות חרמון ומשם על הכביש עד לכניסה לירדן ההררי.

לאחר שכשוך קל במים חצינו את הגשר ועלינו חזרה כאשר פנינו לעין א''יה. כאשר התקרבנו לנקודה שמתי לב שיש תנועה ערה של רכבים ולאחר בירור קצר הבנתי שלא כדאי להתקרב. משם המשכנו לציר המשגע ממש על הגדר המזרחית כאשר נחל הירמוך תחתינו ואנו עוברים ממש מעל נחל מיצר היבש. המשכנו למבוא חמה ולנוף המשגע של הכנרת. עצרנו בעין עקוב להתרעננות, ארוחה וטבילה קלה במים הקרירים.

משם המשכנו דרך הירידה לעין שריר ועד ליציאה לכביש סובב כנרת, משם המשכנו דרומה לתדלוק ולרחצה בעין סוכות שתמיד עושה את העבודה.

מעין סוכות יצאנו לכיוון חניון הלילה שלנו במוצב הישן בגבעונית, כמובן שקיבלנו אישור מוקדם לעניין, תודה למח''ט הבקעה בצלאל שנייד ולתותחית שלנו הדס גוזלן - קב"טית הבקעה.

חניון הלילה שלנו בגבעונית

היום השני למסע:

כבכל יום בחוצה מתחילים בתדריך נהגים בשעה 07:30. כאשר הכל כבר מקופל והפלא ופלא ב-07:30 בדיוק כולם מוכנים (למעט סגירות קטנות) זה דבר מדהים כשלעצמו ביום הראשון.
התחלנו בתנועה מערבה לעבר הישוב חמדת ולכיוון מטעי הכרמים של מושב בקעות ואם כבר אנחנו בכרמים של המושב שלי אז אפשר לנצל את המסע לביקור קצר בכרם שלי. בירידה דרך בתי הבוץ עלינו לכיוון מכורה ודרך מעלה חגור לכיוון אנדרטת הבקעה. מעלה חגור מאופיין עכשיו בדרדרת לא פשוטה, לאחר חילוץ או שניים התגברנו על המעלה והמשכנו לכיוון ציר גרינברג ואנדרטת הבקעה.

תדלוק קצר של כולם במפגש הבקעה ויצאנו לרחוץ בעוג'ה, היה לא פשוט להוציא את כולם לדרך מהמים הצוננים. המשכנו למצוקי דרגות ונכנסנו לשטח. את מעבר נחל תקוע עברו החבר'ה בקלילות ונראה שהקצב בשיירה השתפר מאוד, נוהל השיירה נשמר באדיקות וכל אחד עשה ככל יכולתו בכדי לשמור על קצב השיירה. הגענו בזריזות מפתיעה לתצפית המהממת בחלק הדרומי של ראש חצצון והמשכנו הלאה אל תוך המדבר לעבר רוג'ום א-נקה ומשם לכיוון חניון הלילה שלנו בהר חולד. החבר'ה כבר התחילו להכיר טוב יותר האחד את השני, ההתארגנות היתה מהירה מאוד ביחס ליום הראשון. כולם אוכלים טוב ותוך זמן קצר נפלנו לשינה עמוקה.

היום השלישי למסע:

התחלנו את המסלול שלנו כשאנחנו עוברים דרך נחל קרש והקירות הלבנים והיפים שלו לכיוון ערד. דרך בקעת קנאים התחלנו לטפס מעלה לערד בשביל לעשות קצת קניות, תדלוק ואנחנו שוב בדרכים. יצאנו דרומה על ציר הגז והמשכנו להר קינה, הר יהל והר כפיון. באזור באר אפעה חצינו את הכביש והמשכנו לכיוון הר קומות.
כאשר רציתי לבדוק מי מכלי הרכב רוצה לעשות את המעלות ומי רוצה לעבור דרך המעקפים הסתבר שיש לי בעיה קלה בג'יפ ובשביל לא לתקוע את המסע ביקשתי מאודי שימשיך עם השיירה עד שאני מברר למה ה-4X4 שלי לא משתלב. החבר'ה המשיכו במעקפים והתקדמו כאשר אני וגל מאחור מאתרים את התקלה ועוברים לגיר ידני בהחלט. "השטנגה" שאחראית להעביר את התנועה מידית ההילוכים לתיבת העברה יצאה ונקרעה כנראה מריבוי ההדורים שעברנו בדרך, מה שאומר שעד סוף המסע אוכל לשלב ל-4X4 רק בדרך ישירה עם היד מתחת לרכב היישר לתיבת העברה. לא משהו שיפריע לנו להתקדם...
הדבקנו את החבר'ה כשהם כבר פתחו את הצילייה והתחילו את ארוחת הצהריים, קצת לפני המסוע בבקעת צבאים. המשכנו לכיוון הכביש וירדנו עד למעיין האהבה, שנקרא גם עין פלוטית כפי שאילן דאג לציין. שכשוך קל במים וממשיכים הלאה לכיוון נחל אמציה המרשים ומשם לנחל אביה המרשים. לאחר תדלוק בחצבה והודות לרעיון מצויין של אודי נכנסנו לחניון לילה נסתר בנחל נקרות כשרוחות ערות מלוות אותנו עד רדת החשיכה. מה שלגמרי עדיף מאשר אוויר עומד בחודש אוגוסט...

היום הרביעי למסע:

התחלנו את היום בהורדת אויר משמעותית לפני המשך הנסיעה לעומק נחל נקרות שקשוח מאוד בעונה זאת. בקיץ זה ממש כמו לנסוע בדיונות - ללא הורדת אוויר יהיו לנו הרבה שקיעות (כפי שקרה לקבוצה שלי בחוצה הקודם לפני שלושה שבועות). לאחר כשעה קלה של נסיעה עצרנו לקפה של בוקר ושוב יצאנו לדרך. מיד לאחר כ-300 מטר אני מקבל דיווח מהג'ימני של אלעד שיש רעש מוזר בגיר ברגע שמשלבים להילוך כוח. ידעתי שזה יכול להיות משהו שיתקע אותנו לעוד הרבה זמן, אך מצד שני גם יכול להיות שזו רק איזו שטות ולכן העברתי את אודי קדימה להמשיך למשוך את השיירה שלנו, וגל ואנוכי שוב מוצאים את עצמינו נשארים מאחר. קבענו שניפגש בתצפית הר כיפה (ההפסקה הבאה שלנו). אנחנו נתעדכן תוך כדי כאשר לקחנו את האופציה גם שניתקע ונצטרך להגיע רק לחניון הלילה.
אבל כשיש לי את אודי איתי באמת שאין הרבה דאגות.
השיירה חלפה על פנינו וגל ואנוכי נכנסנו לעבודה. דבר ראשון יצרנו ''בור'' כמו במכוני הרישוי והעלנו את הג'מני על שתי אבנים כאשר אנחנו מבטחים את הרכב מהצד השני. ככה היה לנו מספיק מרווח עבודה וגם מרחק מחום הגיר והאגזוז. לאחר מבט די מהיר והורדת המיגון הקל של הג'ימני זיהיתי שתושבת הגיר פשוט נקרעה באמצע בין שני הברגים. לאחר התייעצות עם גל החלטנו להשתמש בחוט הברזל של אלעד לתיקון התקלה ולראות אם יחזיק. האמת שהסידור היה מהיר ויצאנו מהנחל תוך כדי עצירות לבדיקה ווידוא ששום דבר לא זז. המשכנו לתצפית של הר כיפה, החבר'ה בדיוק סיימו לסדר לעצמם צל להפסקת הצהריים ולאחר מנוחה קצרה גל ואנוכי החזרנו את המיגון כשנראה שבאמת הכל בסדר.

מהר כיפה ירדנו לחניון הלילה אשלים להתארגנות כמו מילוי מים וזריקת הזבל שלקחנו איתנו כברת דרך עד לפחים התמונים בכניסה לחניון הלילה אשלים.

בדיוק לפני שרציתי להתחיל נסיעה למצוקי עדה, עופר אוגש (הביג בוס שלנו) טילפן והודיע שהתבטל לנו אישור הכניסה לשטחי האש בשל תרגיל של חיל האויר, מה שאומר שמשנים תוכניות. לאחר התייעצות קלה עם עופר החלטנו על תוכנית חילופית ויצאנו לדרך.

המשכנו על נחל פראן, משם לנחל ברק ולתחנת הדלק צוקים שנתנה לנו אפשרות לתדלוק נוסף ומשם המשכנו עד הכניסה לשטח בשמורת נחל כסוי והדיונות היפייפיות שבה.

כמובן שהילדים רצו מיד לדיונה והחלו בטיפוסים והוצאת אנרגיה בכיף גדול. שם גם הקמנו את חניון הלילה שלנו, כאשר היום זה הלילה האחרון וכולנו אוכלים ביחד בהנאה רבה.

לאחר ארוחה טובה והרבה שתיה ודיבורים ירד הלילה על המחנה והחבר'ה נרדמו... לי נשאר רק לתכנן את יום המחר שלנו מחדש, כי הרי אני מתחיל מנקודת מוצא שונה לגמרי...

היום החמישי למסע:

כבר בלילה נסגרתי על המסלול החדש שלנו, עדכנתי את אודי וכולנו יצאנו לדרך. העצירה הראשונה שלנו היתה מאוד קרובה ליציאה מחניון הלילה שלנו ''מקדש הנמרים''. כאשר בקשר ממש כקילומטר אחד לפני העצירה אני מקבל עוד דיווח משי שגם הג'מני שלו התחיל עם רעשים מכיוון הגיר... לפי התיאור חשדתי שאנחנו שוב בעיניי תושבת. העברתי שוב את השרביט לאודי שהסביר על המקדש, על התקופה ומה הוא מסמל. בזמן הזה אני וגל שוב מפרקים מיגון ומגלים שהתקלה היא אותה התקלה ובמזל נשאר לאלעד עוד חוט ברזל, אז תוך 10 דקות כבר התגברנו על התקלה והמיגון עלה מחדש על הג'מני של שי והמשכנו בדרך.

נכנסנו לשמורת צוקי שיירות בנסיעה דרך נחל מתק שהדהים אותנו באבני הקוורץ שבו. האבנים נמצאות במצב שממש אפשר לראות את התהליך מתחילת ההתגבשות ועד לסיום. החבר'ה עברו בקלילות את מעבר מתק ומשם המשכנו לתצפית האהובה עלי של הר ברך. לאחר הירידה והנסיעה המטלטלת מההר לכיוון הכבישכ שפנצ'ר בג'מני של אלעד עיקב אותנו מעט אך ההחלפה היתה מהירה משכנו דרומה לעוד תצפית מרשימה בהר יואש ששם כבר אפשר לראות אל תוך עומק מצרים ומדבר סיני ויש האומרים שבימים עם ראות טובה אפשר לראות את הרי סעודיה (לנו לא היתה ראות כזאת)...

אפשר היה להרגיש כבר את הסיום כאשר נכנסנו לנחל שלמה היפיפה.החבר'ה העמידו את הרכבים בנקודת הסיום שלנו הצופה למפרץ אילת ועד עקבה. כמה תמונות, סיכום קצר, חלוקת תעודות לילדים שעברו את החוצה בצורה מדהימה והחבר'ה בדרך הביתה או למלונות...

אני רוצה להודות לכל מי שהיה חלק בקבוצת האנשים האיכותית הזאת, נהינתי מכל אחד ואחת מכם, תודה לכל מי ששיתף את התמונות.
כמו כן חשוב לי להודות לאודי ושלי טימר שיוצאים איתי בקביעות כחלק מהצוות שלי בחוצה ישראל שבדרך כלל נערך בפסח. והמון המון תודה לגל שאטר שליווה אותי במסע כמו בימים הטובים שלנו במושב וגם היה אחראי על החלק הארי מאמצע היום השני של התמונות ביומן המסע.

נתראה בדרכים משובשות...

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן