שטח 4X4 > יומני מסע בעולם > ירדן

מזרח ירדן הכי אתגרי שיש! ועוד יממה מעבר...

המסעות למזרח ירדן לעומקו של חצי האי ערב הם אתגריים מיסודם - מאות קילומטרים של נהיגה בשממה מוחלטת ואי וודאות מבחינת מזג האוויר יוצרים תמהיל ייחודי וקשה, וזו רק נקודת הפתיחה.
המסע של דצמבר 2019 התנהל "כרגיל" ואף "זרם" מהר מהמתוכנן למרות צמיגים קרועים, כמה חילוצים, וסופת חול אדירה. אבל רגע... (כ-120 ק"מ) לפני שסיימנו את הנהיגה בשטח נתקענו בביצת לס אדירה שהשאירה אותנו במקום 36 שעות! לחילוץ קבוצתי מרשים ומגבש שייזכר לנצח.
לכול המשתתפים והג'יפים שלום! (למעט הכננת של הדיפנדר) והאדרנלין עוד יחמם את החורף הקרוב

איסחאב - איסחאב *

(* משוך - משוך, ההסבר במערכה השביעית בהמשך הכתבה).
המסע למזרח ירדן הינו "מסע קצה" באתר השטח - גם נוסעים הכי רחוק מזרחה שאפשר לצאת מישראל לעומק המדבר החיג'אזי / המדבר הערבי וגם נוסעים כ-400 ויותר קילומטרים ליום, כך שממרכז הארץ למזרח ירדן וחזרה נוסעים, ע"פ תכנון, למעלה מ-1,700 ק"מ ב-4 ימים.
היו מסעות למזרח ירדן שכבר באמצע היום הראשון "פרסו" כננת או שהיום השני נמשך עמוק לתוך הלילה או שהיו גרירות של כלי רכב לאורך מאות קילומטרים! אבל חילוץ שנמשך 36 שעות עוד לא היה! ובטח לא חילוץ בו כל חברי הקבוצה היו שותפים וגם הצבא והמשטרה הירדנית הגיעו והשתתפו בשמחה ובששון - והפירוט ביום השלישי ואילך, בלב יומן המסע:

היום הראשון למסע - מזרח ירדן, דצמבר 2019

בוקר קריר במעבר גבול "יצחק רבין" שבערבה. מעבר גבול זריז, גם אצל הירדנים ויצאנו על "דרך המלך" לכיוון המדבר הדרומי. בתחנת הדלק האחרונה (מבחינתנו) עצרנו לתדלק, לאכול פלאפל במסעדה מקומית וקדימה מזרחה ללב המדבר. חצינו את ארץ הקשתות, נסענו בשבילים מהירים ובערוצים חוליים, עצרנו לעזור לבדואי שנתקע בשום מקום עם גלגל מפונצ'ר ולאחריו התחלנו בטיפוס הטרשי מזרחה על דרך הבשמים העתיקה. אבן עם כתובות נבטיות, מעט אתגרי נהיגה ולסיום שלוש העליות של רמת המדבר אבל עם רדת החשיכה וכשעתיים לפני הזמן הצפוי הגענו לקלעת פצ'ועה - מצודה טורקית עתיקה על דרך החאג', דרך עולי הרגל למכה. הקמנו את המאהל וחיכינו לארוחת הערב. הבדואי עם הטנדר הגיע והביא לנו את המקלובה החמה יחד עם סלטים טעימים ולקינוח תה מתוק, שהוכן על המדורה, ובלקלווה ודי מהר פרשנו לשינה של לילה טוב מלא כוכבים (וגם קצת קר - בכול זאת 1,400 מטרים ללא עננים).
קישור לכתבה על הנבטים

15774280870981577428088637157742808485415774280907491577428092506157742809529915774280979111577428101302157742810558315774281144331577428107317157742811698815774281187961577428120966157742812447915774281261251577428128767157742813080015774281347491577428142744157742814535315774287485301577428147489

1577428750196157742875225515774287577551577428754209157742875959015774287610331577428763892157742876571415774287677581577428769601157742877349415774287754531577428777661157742878299115774287884661577428790261157742880198015774288054181577428807207157742880944115774288114061577428813500157742881678915774288217141577428823547157742882012315774288247711577428826873157742882936015774288315031577428832781157742883524415774288341981577428837629157742883904215774288401551577428843792157742884519515774288469971577428848634157742885323615774288588361577428859884157742886081015774288618961577428862806

157746649231815774664945761577466498106157746649979415774665283431577466501588157746650418315774665123291577466517679157746652331515774665255661577466526924

היום השני - מזרח ירדן, דצמבר 2019

בוקר במצודה החיג'אזית, ארוחת בוקר וקצת הסברים, עצרנו בתחנת העמסה של הפוספטים לצד הרכבת החיג'אזית ואף הצלחנו "לעשות סיבוב" על קרונית תחזוקה של הרכבת החיג'אזית.
לכתבה על הרכבת החיג'אזית - סיפורה של הרכבת בדרך למצוות החאג' במכה
המשכנו מזרחה עם קצת טרשים, חצינו את ציר מוביל המים הארצי (הירדני) ועלינו על מישורי החמדות המהירים לכיוון הגבול הסעודי. שני פנצ'רים, ולייתר דיוק חתכים בצמיגים, עיכבו אותנו במקצת אבל לא מנעו מאתנו לשבת לשתות קפה ותה אצל משפחה בדואית שפגשנו כך סתם בלב השטח.
עצרנו על עמוד הסימון של הגבול שבין ירדן לערב הסעודית והמשכנו עוד כמה ק"מ לתוך השטח הסעודי עד לכביש המערכת הסעודי, למרגלות מוצב של משמר הגבול הסעודי.
יצאנו בתנועה צפונה - נסיעה שמתחילה בשבילים חוליים של 80 קמ"ש ומסתיימת בחמדות של 120 קמ"ש.
לקראת הכניסה למליחה של קע ג'עפר הגיעה סופה אדירה של לס שחייבה אותנו לצמצם מרווחים בשיירה ולנסוע לאט עד לכביש כניסה לכפר ג'עפר.
"פשטנו" על מסעדת פלאפל ועם קצת עזרה שלנו "עשינו לו את החודשית"!
על כביש סאדם חוסיין בשממה המוחלטת נסענו צפונה עד ל"עיר האורות" - אל אזרק.
מלון דרכים פשוט בעיר המעבר אירח אותנו לראשונה מאז נפתח מחדש.


1577429967832

15774293685661577429370582157742937202415774299698901577429971892157742997360415774299752771577429977125157742997980915774299816841577429984346157742998750315774299897031577429992918157742999449315774299960981577429998222157742999971615774300016051577430003244157743000912515774300120621577430015806157743002918015774300316701577430033880157743003677615774300400131577430042616157743004517915774300490971577430052033157743005455615774300591241577430056860157743006201215774300638771577430066188157743007096415774300742771577430076135157743007826415774300798301577430086754157743008941215774300918551577430093987157743009592915774300985941577430101017157743010249915774301039881577430106069157743011060415774301124481577430114905157743011722615774301193791577430143621157743012387215774301364731577430145696157743015858215774301419591577430149467157743015146315774301561181577430157731157743016313415774301655761577430168780157743017094315774301731391577430175636

157746800553715774680068821577468009051157746801063615774680127901577468014885157746801692915774680195551577468021960157746802399815774680252021577468026069157746802929515774680320251577468033718

היום השלישי, הרביעי וגם החמישי - מזרח ירדן, דצמבר 2019

בוקר באל אזרק והתוכנית לנסוע מזרח לעומק "הידית" של ירדן לכיוון עיראק. יום שהתחיל כרגיל: תדלוק, קניית מצרכים, תיקון צמיגים ותנועה דרך אל-אזרק הדרוזית מזרחה לאורך ימת המים היבשה (ולא סתם אל-אזרק פירושו: ה"כחולה").
המון מים במדבר סביב ובזכות הגשם שקדם לבואנו אין הרבה אבק או אין בכלל אבק במדבר. יום של שילוב בין דיונות לבזלות - נוף ייחודי בעולם!
עולים על ציר הנפט - ציר ה-TAP שמגיע מסעודיה, ומגיעים למפגש עם חיילי משמר הגבול הירדני שבשל קוצר הזמן מצטמצם ל"שלום-שלום" וקדימה צפונה לכיוון ציר ה-H'ים, שמגיע מעיראק, שנרצה להספיק עוד באור יום.
לכתבה על דרכי הנפט החוצות את ירדן
ואז זה הגיע! ימה שהיא מליחה (קע בעברית) המוצפת מים באורך של 4 ק"מ, מפתיעה בכמות הסחף (בוץ) השקוע בקרקעיתה. הופכת להיות מלכודת פתאים עבור המנסים לחצות אותה.

יום אסוני הוא יום שׂשׂוֹנִי, ויום שׂשׂוֹנִי הוא יום אסוני

אבן גבירול (המשורר) כתב "כִּי יוֹם שְׂשׂוֹנִי – אֲסוֹנִי / וּבְיוֹם אֲסוֹנִי – שְׂשׂוֹנִי" וערן צור המוכשר הפך זאת לשיר מדהים (באלבום של כרמלה גרוס וגנר) המתאר את הקושי הנפשי לצד ההקלה של מתאבד אשר "בערב ב' כסלו / טרפתי את נפשי" ואילו אנחנו ברגעים הקשים בהם 6 מתוך 7 כלי הרכב (השישי מתוך סיכון מחושב) היו תקועים בעומק הביצה היינו בשיא המוטיבציה והששון (ועוד באמצע הלילה...), למסתכל מהצד זה נראה כאילו אנו לווייתנים המתאבדים לעבר החוף (כאמרתו המפורסמת של חיים רמון). מסתבר שגם היה זמן לחשוב על מהות החיים ב-36 השעות של החילוץ והצעידה האין סופית יחפים בביצה הענקית.


כתב: ערן צור לחן: יובל מסנר

36 שעות של חילוץ אֶקְסְלוּסִיבִי

ונחזור לאחר הצהרים של היום השלישי במסע, כשלפנינו עוד כשעה וחצי של אור וכ-120 ק"מ של שטח, והנה מגיעה המליחה (קע - בערבית) הראשונה שיש לחצות. המים אינם עמוקים והשיחים כולם בולטים מעל המים, סוף המליחה אמנם אינו נראה לעין אך גם שום דבר אינו נראה חריג בימה המוצפת. הדיפנדר מתחיל בחצייה ולאחר כשלושה קילומטרים בלב הביצה חום המנוע מתחיל לעלות ואני רק יכול לקוות שהשיירה הנוסעת אחריי מחכה בחוף מבטחים. הדיפנדר נעצר כ-200 מטרים לפני המשטח היבש וכל גלגליו חלקים ומסרבים לדחוף קדימה! סוף מערכה ראשונה!
מכיוון שאין מכשירי קשר (אסור להכניס לירדן) אני חוצה ברגל את הביצה בכ-20 דקות הליכה במים, על מנת להביא שני כלי רכב מסביב כדי להתחבר אליהם עם הכננת ולצאת החוצה מקצה הביצה. בפועל זה "הולך" או נמשך די ב"קלי קלות"... ולמעט שכבר חושך ולא שמרנו על גלילת הכבל של הכננת אשר נכרך לא טוב ושובר את הגובלים המחזקים את הכננת, החילוץ הזה מסתיים מהר. לשמחתנו הכננת עדיין שמישה ועוד תעבוד כמעט ברצף ביממה וחצי הקרובות. סוף מערכה שנייה!
חוזרים לאחור ומקיפים את הביצה בכרבע שעה של נסיעה על ציר הנפט ודיי בטוחים כי ארבעת כלי הרכב האחרים השוהים כבר בתוך הביצה יחולצו בקלות... כולם קופצים בצהלה לעומק הביצה ומתחילים לעבוד. אבל תקוות ושאיפות מחד ואילו הביצוע אחר לגמרי! מתברר שארבעת כלי הרכב ובהם גם השברולט סילברדו הספיקו לעשות דרך ארוכה - בין 550 מטרים לקילומטר ומאה מטרים, ללב הביצה וכי הם כבר "יושבים" עמוק בתוך הבוץ. הירח מאיר, השעה חצות הלילה ואנו מקבלים החלטה קשה האומרת שמשאירים את ארבעת כלי הרכב בלב הביצה ויוצאים להתארגנות לקראת החילוץ מחר. חוזרים לעבר המוצב של משמר הגבול הירדני ומתפצלים: חלק נשארים לישון שם את הלילה, בחסות ובהזמנת הצבא הירדני, ג'יפ עם חיילים ירדנים יורד לעבר הביצה ויישאר שם לאורך כל הלילה כדי לשמור על כלי הרכב וציוד החילוץ שנשאר פרוס בחוץ, וחלק נוסעים מערבה לעבר העיירה קרובה ויגיעו אליה בשעה חמש לפנות בוקר - סוף מערכה שלישית!
בבוקר מתחילים לחפש רצועות גרירה - וכמובן שאין! בטח לא משהו שמתקרב לאורך הרצוי! אבל מה הפתרון? מה שיש! שרשראות ברזל מחנות הכול-בו, כבלים של ברזל המשמשים לקיבוע אנטנות, קלמרות, כלי עבודה מתאימים ועוד כבלים שנמצאו בעיירה והושאלו לנו תמורת פיקדון. אנחנו מעמיסים הכול על הדיפנדר וחוזרים פנימה, כ-3 שעות נסיעה מהירה, לעבר המוצב של משמר הגבול. שעת צהרים הנשארים במוצב לאחר שינה טובה וארוחת שקשוקה שהכינו לעצמם ולחיילים, נהנים מחום השמש ובעיקר מוכנים לחילוץ של ארבעת כלי הרכב שמחכים לנו בלב הביצה - סוף מערכה רביעית!
חוזרים לביצה וקובעים "מדיניות" - תוכנית חילוץ סדורה, וקדימה לעבודה! ראשון "מסתערים" על חילוץ הטנדר טויוטה. מכינים כבלים, מבריגים שרשראות, הדיפנדר והכננת נעמדים בעמדתם ולאחר כשעה של הכנות ופריסת כבלים מתחילים למשוך. המשיכה הראשונית מתוך הוואקום קשה! עד כדי כך שהיא קורעת כבלים, שוברת ברגים, ומוצאת את כל נקודת התורפה לאורכם של כ-400 מטרים הכבלים שנפרסו. אבל לאחר כארבע שעות של עבודת צוות (חשבנו כי ייקח שעה לכל היותר) הטנדר טויוטה מגיע לחוף מבטחים יבש.
עכשיו "מסתערים" על השברולט סילברדו שעומד במים במקביל לאן שעמד הטנדר. כאן הוואקום של הבוץ ומשקלו הכפול של הסילברדו מעמיסים על השרשראות והכבלים וכל פעם נקרעת חוליה חלשה אחרת בשרשרת. הרצועות, שעכשיו כבר פרוסות לאורך 500 מטרים, מחוברת לשני כלי רכב - מיצובישי וטויוטה, שיחד מתוך היבשה מנסים למשוך את הסילברדו מהוואקום. כמעט והתייאשנו, אבל "ניסיון אחרון באמת" והסילברדו מתחיל לזוז! "יש אלוהים!!" מה רבה השמחה כשהסילברדו מגיע לאחר 500 מטרים של משיכה לקצה היבש של הביצה. סוף מערכה חמישית!
נשארנו עם שני כלי רכב בעומק של קילומטר ומאה מטרים בלב הביצה. הרצועות נמתחות, המיקום נמדד בדיוק והדיפנדר עושה דרכו ללב הביצה כדי לעבוד עם הכננת ולחלץ את השניים הנותרים, כאשר מאחור בחוף מבטחים מחכים כלי הרכב המחולצים כדי למשוך את הדיפנדר חזרה לאחור.
ושוב הכננת עובדת ובעיקר עם הרבה סבלנות והמון המון עבודה של המשתתפים: סוחבים רצועות, קדימה ואחורה, קדימה ואחורה, ושוב מצמצמים רצועות, ושוב קדימה ואחורה , והכננת נפרסת בפעם המאה, ועוד משיכה של 20 מטרים, וחוזר חלילה. המשיכה הראשונה תמיד קשה והפאג'רו השחור משתחרר מהוואקום ובכ-20 משיכות כננת נמשך לאחור ומתקרב כדי 50 מטרים מהדיפנדר.
עוברים למשוך את הג'יפ צ'רוקי, שתקוע עד הרצפה בלב הביצה, ולאחר כשעה של פריסת רצועות מתחילים למשוך. מתברר שהדיפנדר נמשך לג'יפ ולא עוזר כל פטנט וניסיון לעצור זאת. מכניסים עוד עוגן בדמות הפאג'רו הלבן שיעגן את הדיפנדר ושניהם יחד באמצעות הגלגלים יתקעו עצמם בלב הביצה. עוד משיכה בכננת והצ'רוקי "קופץ" מהוואקום ומתחיל להימשך לאחור. וכאן בדיוק הכננת של הדיפנדר הגיבור נשרפת ומסיימת חייה (תודה על למעלה מ-20 שנים של עבודה וחילוצים). סוף מערכה שישית!
השעה חצות הלילה, ירח זורח מעל הביצה, רוח קלה (ומקפיאה) מזיזה את המים והעייפות פושה בכוח. כאן נכנס למערכה מפקד הגזרה הירדני, שהגיע אלינו לאחר כארבע שעות של נסיעה במטרה לדחוק בחייליו. החיילים והשוטרים הירדנים נכנסים לביצה עם הנעלים והבגדים וצעקות איסחאב - איסחאב (משוך - משוך) נשמעות בחצות הליל על פני המים. אנחנו צריכים קצת להרגיע את ההתלהבות והירדנים מבינים שהמשימה אינה פשוטה כפי שנראית מהחוף היבש. אך לאחור כשלוש שעות של גרירה מושכלת, הרבה עזרה בדחיפות, משיכת רצועות ובסיוע הסילברדו רכב-רכב מחולץ מהביצה. וזאת מבלי לפרט את הכשלים בכבלים ובקלמרות, את האילתורים, את הקשירות בכבלי הברזל ואת הנפילות לבוץ של המחלצים - ישראלים וירדנים כאחד. לבסוף בשעה 03:00 לפנות בוקר כולנו בחוץ! "יש אלוהים" והוא אוהב אותנו!, כבר נאמר יותר מפעם אחת הלילה. סוף מערכה שביעית!
רטובים ומאוד מרוצים חוזרים לבסיס הצבא הירדני. מתארגנים במהרה, כולנו קפואים, מלאים בבוץ, נפרדים מהירדנים ומתחילים את הנסיעה החוצה לכביש. שלוש שעות של נהיגה בשטח ולסיום קצת כביש עד למלון שמחכה לנו כבר שני לילות, שנגיע אליו לארוחת ערב ולינת לילה. בשבע בבוקר נכנסים לארוחת בוקר - מבוצבצים אך מרוצים! כזה חילוץ ארוך ומורכב עוד לא היה!! כזו הרפתקה לא חווים כל יום!!! הולכים קצת לישון ומאוחר יותר, לקראת צהרי היום החמישי בירדן, חזרנו הבייתה לישראל - השמחה אדירה. סוף מערכה שמינית!

157743171821415774317215541577431726364157743172809115774317297321577431731700157743173450715774317369271577431739967157743174190915774317437081577431745265157743174726015774317491961577431753534157743175512715774317513811577431756438157743175774515774317592641577431761424157743176347815774317663541577431768254157743177092015774317761081577431777928157743178019915774317818431577431783607157743178537315774317869881577431790948

1577432164265157743216604415774321683681577432170362157743217821115774321809871577432183685157743218562115774321878011577432190258157743219288715774321951221577432196946157743219981815774322067571577432211717157743221411915774322164881577432218865157743222097315774322231441577432226113157743222897515774322312871577432233579157743223652815774322394521577432245153157743224633515774322476051577432255717157743225862115774322619541577432263167157743226530815774322668241577432271509157743226859815774322729571577432275377157743227716315774322790791577432281153157743228328515774322853361577432287271157743228984515774322962331577432301293157743229877515774323030391577432304460157743230638115774323123781577432314635157743231614515774323176101577432319381157743232171115774323240161577432326043157743232969615774323317411577432328180157743233423215774323355661577432337414157743233894015774323404281577432342102157743234365215774323451221577432346970157743235047215774323530001577432354485157743235656115774323582171577432359436157743236205215774323642311577432365783157743236670415774323680011577432369129157743237028815774323742151577432375605157743237706715774323794401577432380751157743238159515774323836911577432384661
157746899410915774690020491577469004740157746900707015774690085451577469011311157746901915015774690214381577469025447157746902762015774690563571577469046613157746904814315774690495051577469051419157746905403015774690581711577469059332

תודה ענקית לכולם - אין מילים!

לא ניתן לתאר את העבודה הקשה, הסבלנות, היוזמה, ההתלהבות ובטח שלא את הרגליים הקפואות והפצועות בעבודה בבוץ ובמים לאורך שעות, שנראה היה שלא נגמרות!
ובכלל תודה על טיול נהדר, על החברותא ועל הפסקות הקפה והעוגות שלא ישכחו.
תודה לירדנים, לצבא ולמשטרה על כל העזרה והדאגה ותודה למי שחיכה לנו בבית במתח.

קישורים למסעות הבאים של אתר השטח בירדן:

המסלול הקלאסי: טיול ג'יפים ואדי ראם ופטרה

רק מדבר! בדרום ירדן: מסע ג'יפים אתגרי בוואדי ראם

המסע האתגרי מזרחה: מסע מיוחד למדבריות של מזרח ירדן

טיול מכוניות כביש/ספורט לדרום ירדן:
ירדן כביש, 3 ימים: טיול נהיגה ספורטיבי

קישור לכל טיולי הג'יפים של אתר השטח בארץ ובעולם

תגובות

9 תגובות

1

gepeto

28 בדצמבר 2019 ב 10:23

וואי וואי וואי איזו חוויה !!!!
משהו שזוכרים לכל החיים. תענוג.
איך פיספסנו את זה ?? ;-)

2

אורח/ת - מוסא

28 בדצמבר 2019 ב 16:52

אני הייתי במסע דומה משהו מרהיב וגם תושבים הירדנים אנשים נפלאים ומגישים עזרה בלי לחכות לתמורות

3

אורח/ת - רועי מזרחי

29 בדצמבר 2019 ב 13:02

גם אני רציתי להודות לכולם על חוויה מטורפת שזכיתי לחוות בזכותכם!
טיול שטח ראשון שלי וללא ספק לא אחרון!
היה מדהים לראות איך תפעלתם את כל הימים האחרונים וללא ספק אתם תותחים אחד אחד, סביר להניח שעם צוות אחר הרכבים היו עדיין עמוק בביצה.
כבוד עבורי היה להכיר אתכם ולטייל איתכם.
תודה רבה!

4

אורח/ת - אהוד

29 בדצמבר 2019 ב 21:43

וואו נראה מדהים ובהחלט חלום שיום אחד אני עוד אגשים אותו לעשות טיול שכזה. בינתיים אני הסתפק בנסיעה על הג'יפ בשטחים המעטים שבארץ (: מה שכן חייב לומר שאם היו מביאים לחילוץ את הראם 3500 החילוץ היה מתנהל יותר טוב כי הוא רכב שיותר בנוי למדבריות קשות..

5

אורח/ת - קובי קרין

30 בדצמבר 2019 ב 19:47

אין, אין על ההרפתקאות עם עפר.

6

אורח/ת - דן לוי

01 בינואר 2020 ב 08:38

לילה חשוך, אני הולך באמצע טור של אנשים שהכרתי רק לפני מספר ימים . המים הקרים מגיעים עד מתחת לברך והרגלים מחליקות בתוך הבוץ העמוק. כבר הפסקתי לשים לב לשריטות ולדקירות בכף הרגל. המשקל של כבלי המתכת והרצועות הארוכות מציק בכתף. הטור ממשיך לזוז, בלי קול רק השיקשוק של הצעדים בביצה והנשימות העמוקות נשמעות. הירח מתחיל לעלות בשמיים הכהים ומאיר באור עדין כמעט מלטף ברכותו את התנועה הנוקשה... זאת התמונה שתיזכר לי ביותר מהמסע למדבר במזרחי בירדן בדצמבר 2019.
בסוף 2019 הוזמנתי על ידי מספר מכרים להצטרף לקבוצת טיול לעומק המדבר הירדני. המסע היה מרתק. נופים אין סופיים ומגוונים של מדבר, דיונות חול המתחלפות בגבעות והרי גרניט, סלעי בזלת שבורים באפיקי נחלים חרבים. שבטי בדואים נודדים עם עדרי צאן ועשרות טלאים צעירים החיים בפשטות נוסטלגית באוהלים כהים. עיירות מדבר שבורות ואנשים קשי יום אך מחויכים. שעות רבות של נהיגה במרחבים הבלתי נגמרים של הארץ היפה הזאת, ולסיום חילוץ ארוך מתיש ומגבש עם הרבה עזרה הדדית ובלי כעס כאילו כולנו מכירים כבר שנים ארוכות...

7

Ogash Ofer

01 בינואר 2020 ב 08:40

אורח/ת - דן לוי כתב/ה:
"

לילה חשוך, אני הולך באמצע טור של אנשים שהכרתי רק לפני מספר ימים . המים הקרים מגיעים עד מתחת לברך והרגלים מחליקות בתוך הבוץ העמוק. כבר הפסקתי לשים לב לשריטות ולדקירות בכף הרגל. המשקל של כבלי המתכת והרצועות הארוכות מציק בכתף. הטור ממשיך לזוז, בלי קול רק השיקשוק של הצעדים בביצה והנשימות העמוקות נשמעות. הירח מתחיל לעלות בשמיים הכהים ומאיר באור עדין כמעט מלטף ברכותו את התנועה הנוקשה... זאת התמונה שתיזכר לי ביותר מהמסע למדבר במזרחי בירדן בדצמבר 2019.
בסוף 2019 הוזמנתי על ידי מספר מכרים להצטרף לקבוצת טיול לעומק המדבר הירדני. המסע היה מרתק. נופים אין סופיים ומגוונים של מדבר, דיונות חול המתחלפות בגבעות והרי גרניט, סלעי בזלת שבורים באפיקי נחלים חרבים. שבטי בדואים נודדים עם עדרי צאן ועשרות טלאים צעירים החיים בפשטות נוסטלגית באוהלים כהים. עיירות מדבר שבורות ואנשים קשי יום אך מחויכים. שעות רבות של נהיגה במרחבים הבלתי נגמרים של הארץ היפה הזאת, ולסיום חילוץ ארוך מתיש ומגבש עם הרבה עזרה הדדית ובלי כעס כאילו כולנו מכירים כבר שנים ארוכות...

"
תודה לדוק דן על התגובה שמיד מחזירה אותי לחוויה המאוד מיוחדת אי שם באמצע הלילה (שני הלילות) של החילוץ.
ועוד רבות יסופר על השקשוקה שבין הלילות!
אומרים כי חיילי הצבא הירדנים מזמינים את דוק להיות הטבח הצבאי הראשי.

8

Ogash Ofer

01 בינואר 2020 ב 08:45

אורח/ת - קובי קרין כתב/ה:
"

אין, אין על ההרפתקאות עם עפר.

"
תודה רבה קובי - מחזיר אותי מיד לאותו יום ולילה בלב המדבר המערבי, רק אנחנו והאופנועים:
https://www.4x4.co.il/article/13004

9

Ogash Ofer

01 בינואר 2020 ב 08:47

ויש גם את הסיכום הזה למצרים - שכך הוא מתחיל:
"במהירות של 140 קמ"ש על שביל כורכר כשהאופנוע יציב כמו קטר ואני חושב לעצמי "איזו יציבות מדהימה" - זה הגיע! אני מרים את המבט מלוח השעונים ואז, אני רואה את האבן. ההתנגשות בה בלתי נמנעת ובכל זאת אני מצליח בפקודת היגוי קטנה לחמוק ממנה עם הגלגל הקדמי, אבל האחורי חוטף והאופנוע מתחיל להתנדנד ימינה ושמאלה... "

https://www.4x4.co.il/article/7216