עם כניסתו של התיקון ה-18 לתוקפו, החלה תקופת היובש, והאלכוהול הפך למוצר מבוקש ויקר. השילוב של מוצר לא חוקי יחד עם ביקוש רב אפשר לפורעי החוק לעשות הרבה כסף, ולשוק השחור, הלא-חוקי, לפרוח. ואכן, העולם התחתון פרח באותם הימים. שמות גדולים ומפורסמים של מאפיונרים כמו אל קאפון ולנסקי עשו את הונם הגדול וקיבלו את הפרסום הרב בזכות תקופת היובש. שתי דרכים עמדו בפני אותם עבריינים לשים את ידם על כמויות וויסקי גדולות למכירה בשוק השחור. הראשונה הייתה קנייה של וויסקי או אלכוהול שיוצר במזקקות לא-חוקיות שהיו פזורות ברחבי ארצות-הברית. וויסקי זה כונה "מונשיין" (Moonshine), כיוון שעיקר פעילותם של המזקקות הלא-חוקיות התקיים בלילה, לאור הירח, בהיחבא מהרשויות. אולם אותן מזקקות לא-חוקיות ייצרו מוצרים באיכות ירודה מאוד ובכמות מוגבלת. בשנת 1925 מתו 4,154 אמריקאים משתיית וויסקי לא-חוקי. האפשרות השנייה הייתה להבריח וויסקי או אלכוהול מקנדה אל תוך ארצות-הברית – פתרון נהדר עבור המבריחים, כיוון שכאן מדובר היה במוצר איכותי ובכמויות בלתי-מוגבלות.
להזכירכם, בקנדה של אותם הימים לא היה "יובש", וייצור הוויסקי היה חוקי לחלוטין. יתרה מזאת, הגבול שבין קנדה לארצות-הברית הוא גבול נוח וידידותי למבריחים, גם בזכות אורכו הרב, המונע בקרה צמודה בכל נקודה ונקודה, וגם בזכות מרכזי אוכלוסייה רבים משני צדי הגבול, המאפשרים פיזור מהיר ויעיל של הסחורה.
בסוף שנות העשרים, יחד עם השפל הגדול והתחזקות הפשע המאורגן העם רצה שינוי. התקווה הייתה כי מסחר חוקי באלכוהול יביא מקומות עבודה רבים ויצמצם את הפשע המאורגן. רוזוולט נבחר עם סדר יום של ביטול היובש, ואכן ב-1933 סיים את תקופת היובש באופן רשמי. התיקון ה-18 הוחלף בתיקון ה-21. לכל אורך ההיסטוריה של ארצות-הברית, מעולם לא בוטל שום תיקון לחוקה, למעט התיקון ה-18. מה שבעיני רבים הפך את תקופת היובש ל"ניסוי שכשל
|