בעולם העתיק בן אדם התעורר בבוקר על האדמה, התמתח,
התרחץ, אכל, בירך את השמש והלבנה, רץ, קפץ, רקד,
חיבק את ילדיו, צחק, בכה, שמח, התאבל והודה ליקום על קיומו.
את כל הפעולות הללו עשה תוך כדי שירה באופן טבעי.
בעולם שלנו החדש, המתקדם והמתפתח קיבלה השירה
מקום מאד מצומצם על הבמה עם מיקרופון ומערכת הגברה.
אדם קם בבוקר, מתכווץ, נכנס לסטרס, מתעצבן על הכביש
בדרך לעבודה, יושב על כיסא או עומד, לא משתמש נכון ביציבה ובקולו, מתרוצץ וצועק (או שותק) רוב שעות היום ושוכח מי הוא...
השירה, השימוש בקול ככלי לריפוי, החיבור לגופנפש וההודיה
שהן פעולות טבעיות, מרפאות, בריאות ומשמחות נעלמו מחיי
היום יום. הן קיימות בתוכינו, בואו לא נוותר ונחזיר אותן!
